צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים                                   לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ

בדין גיה"נ בבהמה טמאה

חולין ק ע"ב - קא ע"א

מתני'. נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה, רבי יהודה אומר: אף בטמאה, אמר ר' יהודה: והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להן! אמרו לו: בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו: 

גמ'. וסבר ר' יהודה איסור חל על איסור, והתניא, ר' יהודה אומר: יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים בבית הבליעה, תלמוד לומר +ויקרא כ"ב+ נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה - מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה, יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה, אלא משום בל תאכל טמאה! וכי תימא, קסבר: אין בגידין בנותן טעם, ובטמאה נמי, איסור גיד איכא איסור טומאה ליכא, וסבר ר' יהודה אין בגידין בנותן טעם? והתניא: האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה - ר' יהודה מחייב שתים, ור"ש - פוטר! לעולם קסבר: יש בגידין בנותן טעם, וקסבר: נוהג בשליל, דאיסור גיד ואיסור טומאה - בהדי הדדי קאתי. ומי מצית אמרת נוהג בשליל, והתנן: נוהג בשליל, ר' יהודה אומר: אינו נוהג בשליל, וחלבו מותר! הני מילי - גבי טהורה, דרחמנא אמר: +דברים י"ד+ כל בבהמה... תאכלו, אבל בטמאה נוהג; ומי מצית אמרת דתרוייהו בהדי הדדי קאתו? והתנן, על אלו טומאות הנזיר מגלח: על המת, ועל כזית מן המת; וקשיא לן: על כזית מן המת מגלח, על המת כולו לא כ"ש? וא"ר יוחנן: לא נצרכא אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין, אלמא: איסור טומאה קדים! אע"ג דאיסור טומאה קדים, אתי איסור גיד חייל עליה, שכן איסורו נוהג בבני נח. דיקא נמי, דקתני, א"ר יהודה: והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה, ועדיין בהמה טמאה מותרת להם. 
גופא, האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה, רבי יהודה מחייב שתים, ורבי שמעון פוטר, ור"ש, מה נפשך: אי איסור חל על איסור - ליחייב נמי משום גיד, אי אין איסור חל על איסור - ליחייב משום טומאה דקדים! ואי אין בגידין בנותן טעם - ליחייב משום גיד! אמר רבא: לעולם קסבר, אין בגידים בנותן טעם, ושאני התם - דאמר קרא: +בראשית ל"ב+ על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה - מי שגידו אסור ובשרו מותר, יצתה זו - שגידו אסור ובשרו אסור.   
 

דין האוכל גיה"נ של בהמה טמאה תלוי בשלושה משתנים:
א. איסור בהמה טמאה תלוי בשאלה אם הגיד נותן טעם או לא נותן טעם
ב. איסור גיד תלוי בשאלה אם גיד אסור גם כשהבשר אסור
ג. בהנחה ששני המשתנים הקודמים לחומרא הדין תלוי אם אחע"א (וחייב שתיים) או אאחע"א וחייב רק אחת

שלוש שיטות מצינו בתנאים:
ת"ק: אינו נווהג בטמאה; ר"י: חייב שתיים; ר"ש: לא חייב כלל
שיטת ת"ק ניתן לפרש בשתי אפשרויות כפי שנראה להלן.



ר"י סובר כמשבצת הימנית עליונה, ואחע"א; ר"ש סובר כשמאלית תחתונה.
ת"ק סובר שאינו נוהג בטמאה, דהיינו אין איסור גיה"נ. שתי ספקות יש בשיטת ת"ק:
א. הטעם שאין איסור גיד: האם מטעם אאחע"א (ימנית עליונה, ואז חייב אחת משום טמאה), או מטעם שאין כלל איסור גיד בטמאה (כטור השמאלי).
ב. לפי הצד שאין כלל איסור גיד ות"ק בטור השמאלי יש להסתפק האם הגיד נותן טעם (וחייב אחת כשמאלית עליונה) או לא ופטור (כשמאלית תחתונה, דהיינו כשיטת ר"ש)
נציג את היחס בין המשתנים בתרשים:



שיטת ר"ש: המשבצת השמאלית ביותר (הצהובה); שיטת ר"י: המשבצת הימנית ביותר (האדומה); שיטת ת"ק: או שלא לוקה כלל, כר"ש (צהובה), או שלוקה אחת משום טומאה (כחולה)




כתב: אברהם ליפשיץ  © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.