טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

והא קלניתא עוף טמא הוא – שחף גמדי

"ומי איכא מידי, דבכוליה לית ביה כזית בשר, ובחד אבר אית כזית במשהו בשר גידין ועצמות? אמר רב שרביא: אין, בקלניתא. אימא סיפא: חנקה ואכלה דברי הכל בכזית, והא קלניתא עוף טמא הוא, ואמר רב: טמאה בין בחייה בין במיתתה במשהו! אלא: כעין קלניתא" (חולין, קב ע"ב).

פירוש: ומי איכא מידי [והאם יש דבר כזה], דבכוליה לית ביה [שבכל היצור כולו אין בו] כזית בשר, ובחד אבר אית [ובאבר אחד יש] כזית המורכב בצירוף של משהו בשר וגידין ועצמות? אמר רב שרביא: אין [כן], בקלניתא שהוא עוף רזה מאד. ומקשים על העמדת דברי הברייתא בקלניתא: אימא סיפא [אמור את סוף הברייתא] ששנינו בה שאם חנקה ואכלה — דברי הכל הריהו עובר בכזית, והא [והרי] קלניתא עוף טמא הוא, ובענין זה אמר רב: ציפור טמאה, בין בחייה בין במיתתה עובר במשהו! אלא יש לומר שאין המדובר בקלניתא ממש (שהוא עוף טמא), אלא בעוף טהור שהוא כעין קלניתא, שהריהו רזה ביותר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 


שם עברי: שחף גמדי     שם באנגלית: Little Gull    שם מדעי: Larus minutus
  
שם נרדף במקורות: קלניתא


נושא מרכזי לעיון: לזיהוי הקלניתא.


כמבוא לשורות הבאות עלי להדגיש ששאלת זיהוי הקלניתא נשארה פתוחה והעובדה שבחרתי להציג את השחף הגמדי כזיהוי אפשרי איננה מבטאת את העדפת זיהוי זה על פני האחרים.

מתוך סוגייתנו נוכל לשאוב רק מעט פרטים כלליים על זהותו של העוף הנקרא "קלניתא". ניתן לדעת שעוף זה רזה במיוחד ולכן רובו גידים ועצמות ואין בבשר כולו כשיעור זית. בנוסף אנו יודעים שמדובר במין טמא. על תכונה נוספת נוכל ללמוד בסוגייה בבבא בתרא (כ ע"א) העוסקת בחפצים הממעטים, לענין מעבר טומאה, את גודלו של חלון בין שני בתים: "ועוף ששכן בחלון. פרח ואזיל? בקשור. שחיט ליה? בטמא. מזבין ליה לנכרי? בקלניתא. יהיב ליה לינוקא? במסרט. קלניתא לא מסרטא? כעין קלניתא". רבינו גרשום מפרש שם: "עוף הוא שכחש ביותר ואין ליה בשר וכו'". ובדומה לכך גם ברש"י: "קלניתא - עוף כחוש מאד ואין ראוי לשום אדם. כעין קלניתא - כחוש כקלניתא והוא מסרט". הקלניתא היא, אם כן, עוף שאין לו ערך כלכלי משמעותי בגלל מיעוט בשרו אך מאידך גיסא ניתן למשחק על ידי ילדים משום שהוא איננו תוקפני ("לא מסרטא"). ה"שיטה מקובצת" (בבא בתרא, שם) מפרש באופן שונה לחלוטין: "קלניתא. פירוש עוף טמא ואין אדם קונה אותה מפני שמנחשין בו".

מפירוש רבינו גרשום (ואולי גם רש"י) משתמע שקלניתא איננו שם של מין ספציפי אלא תאור של עוף במצב כחוש ("עוף הוא שכחש ביותר"). לעומת זאת ממהלך הסוגייה בבבא בתרא משתמע יותר שקלניתא היא שמו של מין מסויים. אם אכן כוונת הגמרא לתאר את מצבו הפיסיולוגי של העוף ולא למין מסויים לא ברורות השאלה והתשובה של הגמרא. הגמרא מקשה "קלניתא לא מסרטא" ומתרצת "כעין קלניתא". מה הקשר בין היותו של העוף כחוש לבין העובדה שהוא איננו סורט? ומהו העוף הדומה לעוף כחוש? אם הוא כחוש הרי שהוא עצמו קלניתא ולא "כעין קלניתא". קושי נוסף הוא הקביעה שאין בקלניתא כזית בשר. אם השם קלניתא מתייחס למיני עופות שונים, כאשר הם כחושים, האם לא ייתכן שבגדולים שביניהם יהיה כזית בשר למרות רזונם?

הרב ד"ר ל. לוויזון מציע שמקור השם קלניתא הוא במילה kelon שביוונית משמעותה כחוש אלא שלדעתו הכוונה לאחד ממיני השחפים הנקרא Sturmmöwe (בתרגום חופשי מגרמנית – "שחף סערה"). מ. דור מגדיר את מין זה כשחף גמדי אך שם זה בגרמנית בת ימינו הוא של השחף אפרורי הגדול ממנו בהרבה (את מימדיהם ראה ב"הרחבה"). השחפים, אכן, עופות טמאים ומתייחדים במבנה גוף רזה המוסתר על ידי כסות נוצות עבה. יש המפרשים שמשמעות השם שחף נגזרת מהיותם "שחופים" כלומר רזים. הבעיה בשני זיהויים אלו שמינים אלו נדירים בבבל וסביבתה. בנוסף לכך לא ברורה ההו"א של הגמרא שעוף זה יינתן לתינוק לצורך משחק. תאור זה איננו מתאים לעופות מים הרחוקים מהישג ידו של האדם ואינם נחשבים לעופות בית.

הרב ח. י. קאהוט (בערוך השלם) איננו מקבל את פירוש זה ומציע במקום זאת את השחרור הנקרא בשם זה בלשון פרס. זיהוי זה בעייתי הן משום שהשחרור, כנראה, עוף טהור והן משום שהוא איננו רזה. פירוש נוסף מופיע ב"עיקרי התלמוד" (רבי אברהם בן שמואל זכות) ‬ולדעתו קלניתא הוא קלוי באש. על פי גישה זו יש לזהות את הקלניתא כעוף בצבע שחור (זרזיר או אולי שחרור?). ‫קיימים זיהויים נוספים כמו זרזיר או סנונית אך לא ניתן לבסס אף אחד מהם.
 

שחף גמדי - קיץ ראשון         מקור		שחף אפרורי         צילם: Donna A. Dewhurst

זרזיר מצוי        צילם: משה חובב

הרחבה

השחף הגמדי מקנן בצפון אירופה ואסיה. כמה מושבות קטנות נמצאות בדרום קנדה. מין זה נודד ומעונות החורף הן בחופי מערב אירופה, הים התיכון וצפון מזרח ארה"ב. השחף הגמדי מקנן באופן מושבתי בביצות של מים מתוקים בקינים מרופדים הנבנים על הקרקע בסבך צמחייה. מספר הביצים בתטולה הוא 2-6. השחף הגמדי הוא המין הקטן ביותר בין השחפים ואורכו הוא 25-27 ס"מ. מוטת הכנפיים היא 75-80 ס"מ ומשקלו 68-133 גרם. לשם השוואה אורך שחף אפרורי הוא 41 ס"מ, מוטת כנפיו כ – 120 ס"מ ומשקלו כ – 400 גרם. בעונת הרבייה צבעו של השחף הגמדי אפור בהיר וראש שחור ולעיתים קרובות נוצות החזה בצבע וורוד. בחורף הופך הראש ללבן מלבד כיפה אפורה וכתם חום בהיר באיזור סוככות האוזן. המקור צר ושחור והרגלים בצבע אדום כהה. ההתבגרות היא לאחר שלוש שנים. השחף הגמדי ניזון ממזון שהוא אוסף מפני המים ולכידת חרקים מהאוויר.

מקורות עיקריים:

מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 120).

 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.