הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "הא דידיה הא דרביה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין צט ע"ב
... רבי יהודה אומר: רביעית בסאתים. והאמר רבי יהודה מין במינו לא בטיל! שאני ציר, דזיעה בעלמא הוא.. "
1.
הגמרא מקשה מרבי יהודה על דבריו שלו והיא מיישבת.
2.
תוספות מסכת חולין דף צט עמוד ב:
והאמר רבי יהודה מין במינו לא בטיל - הקשה ר"ת לישני הא דידיה הא דרביה משמיה דרבן גמליאל כדמשני בפ' התערובות (זבחים דף עט.) וי"ל דהכא אית ליה שינויא אחריתי
תוס' אומר שהגמרא במסכת זבחים דף עט מיישבת סתירה בין שני דברי רבי יהודה באופן שבברייתא אמר בשם רבן גמליאל. עונה תוס' שבסוגייתנו יש הסבר אחר ועדיף מלומר "הא דידיה הא דרביה".
3.
נראה, שדברי תוס' אלה קצת קשים, הרי שם בסוגיה נאמר במפורש שאמר בשם רבן גמליאל, ואילו בסוגייתנו לא נאמר אלא בשני מקורות שמדובר ברבי יהודה עצמו, ויותר מכך, מדובר בשני נושאים שונים [בחולין ובזבחים] ולא באותה מחלוקת.
4.
הסוגיה שם:
אמר אביי, לא קשיא:
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף עט עמוד א
הא דידיה, הא דרביה; דתניא, רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: אין דם מבטל דם, אין רוק מבטל רוק, ואין מי רגלים מבטלין מי רגלים
הביטוי "הא דידיה הא דרביה" - 14 מופעים בש"ס.
5.
הליכות עולם שער שני פרק ב:
" לה. זימנין כשמקשה על תנא מדידיה אדידיה מתרץ הא דידיה הא דרביה כלומר חדא סברא דנפשיה וחדא סברא דרביה וליה לא סבירא ליה ["רב ותלמיד"] וזה תמצא בהרבה מקומות. ולפעמים מתרץ על כי האי קושיא תרי תנאי ואליבא דרבי פלוני כמו [תרי תנאי ואליבא דרבי מאיר] תרי תנאי ואליבא דר' אליעזר בריש ברכות וכן בכוליה גמרא ורוצה לומר דחד אמר הכי אמר מר וחד אמר דלאו הכי אמר מר אלא הכי, וכמו שמצינו תרי תנאי ואליבא דר' פלוני כך מצינו תרי אמוראי ואליבא דפלוני כמו תרי אמוראי ואליבא דר' יוחנן ובהרבה מקומות. ואי לא דמסתפינא אמינא דכל כהאי גוונא לא משקר חד מינייהו אלא שמעו מרבן ומשכחת לה..."
הגמרא הקשתה מדברי רבי יהודה על דברי רבי יהודה. לעיל למדנו שבתערובת מין במינו בשני דברים שמראם שווה אומר רבי יהודה "רואים" כאילו זה מין באינו מינו ואינו בטל ברוב, ובמשנה השניה סובר רבי יהודה שאין אומרים "רואים", אלא – בטל ברוב. על קושייה-סתירה זו עונה אביי: הדברים במשנה הם דברי רבי יהודה עצמו והדברים בברייתא הם דברי רבו – רבן גמליאל, כפי שמוכח מהברייתא המובאת בסמוך "רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל...."
6.
ויש להסביר: בדרך כלל כשחכם אומר בשם רבו הרי שההנחה היא שהוא מסכים לדעתו ולא משמש רק כמוסר את דברי רבו. רק כאשר יש הכרח – כמו בסוגייתנו, שיש סתירה בדברי הרב-התלמיד הרי שניתן ליישב שבמקור אחד כוונת החכם "רק" למסור את דברי רבו אבל הוא חולק עליו ולא סובר כמותו. וזו המשמעות של הביטוי "הא דידיה, הא דרביה".
7.
ויש לבדוק עוד: האם ביטוי זה מופיע רק כשבמקור אחד נאמר במפורש "אמר רב... אמר רב..." או "אמר רב... משמיה דרב...", או אפילו אם בשני המקורות מובא רק שם החכם עצמו בלבד, ובלי שם רבו, האם גם אז כשיש סתירה בין שני המקורות ניתן לתרץ על ידי האפשרות של "הא דידיה הא דרביה".
8.
בפשטות נראה, שברוב המכריע של המקרים כאשר הגמרא אומרת "הא דידיה הא דרביה" מדובר כשאותו חכם אמר את אחת מאמרותיו במפורש בשם חכם קדום אחר.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל ריד:
הא דידיה הא דרביה, קאמר בדוכתי טובא בגמרא ואע"ג דקרי ליה רביה לא היה תלמידו ולא הכירו ומשום דקאמר אותה המימרא משמיה משום הכי קאמר ליה רביה
9.
מוכח מדברי התוס בסוגייתנו, שגם כאשר תנא [וכנראה גם אמורא] אומר דבר הלכה יש סיכוי סביר שאומר זאת בשם רבו. ואולי נצמצם ונאמר – שעל פי תוס' בסוגייתנו - שהדברים אמורים דווקא לגבי התנא "רבי יהודה", והמשמעות היא, שהרבה מדבריו הם בשם רבן גמליאל – גם אם נאמר "סתם": "רבי יהודה אומר..." בלי איזכור מפורש לרבן גמליאל.
