הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "הלכה כרב באיסורים"; "רב תנא"; "סוגיה כוותיה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין צה ע"א-ע"ב

אמר רב: בשר, כיון שנתעלם מן העין - אסור.

 

1.
רב קבע דין ש"בשר שנתעלם מן העין – אסור".
הגמרא דנה בדינו של רב. בהמשך הסוגיה מובא, ש"לוי" חולק על רב.

2.
לגבי פסיקת ההלכה נחלקו הפוסקים. יש אומרים שאין הלכה כרב אלא כ"לוי".

3.
רש"י מסכת חולין דף צה עמוד ב:

רב הונא - ס"ל כרב רביה דאסר בהעלמה ולא קי"ל כוותיה בהא אלא אמתניתין סמכינן נמצא בגבולים מצא בה בשר ואע"ג דשנינהו בעומד ורואהו שינויי דחיקי נינהו
וכי קי"ל הלכתא כרב באיסורי גבי פלוגתא דשמואל הוא דאמרינן אבל גבי מתניתין לא
ורב כהנא הא קא חזינן דא"ל שקול אכול.

הנימוקים של רש"י לפסוק שלא כרב הם: הלכה כמשנה שהובאה בעמוד א וממנה הוקשה לרב ותרוץ הגמרא דחוק.

3.1
מצד שני יש כלל שהלכה כרב באיסורים, אבל כלל זה תקף רק כאשר "רב" חולק על שמואל, אבל לא כאשר "רב" "חולק" על משנה.

3.1.1
הערה: רש"י לא מדגיש שהכלל של "הלכה כרב באיסורים" נקבע רק במחלוקותיו עם שמואל, ולא כאשר הוא חולק על כל אמורא אחר [ולא רק על "סתם משנה"]

3.2
אולי ניתן להסיק מרש"י גם, שלמרות שרב "תנא הוא – ופליג" [=האמורא "רב" נחשב כ"תנא" ויכול לחלוק על תנאים/משנה/ברייתא], כלומר מותר לרב לחלוק על משנה אבל אין הכרח שהלכה כמותו.

3.3
רש"י מביא נימוק נוסף: רב כהנא לא נהג כדינו של רב. כנראה הוא מתכוון לומר, שרב כהנא נחשב "בתראי"[="אחרון] כלפי רב והלכה כמותו.

4.
תוס' במסכת בבא מציעא דף כג עמוד ב מביא הוכחה נוספת: הגמרא בסוגייתנו מקשה על רב בסגנון: "אלא רב היכי אכל בשרא" משמע שהגמרא מקשה רק על "רב" שנהג כן, אבל להלכה אין קושי. אם הלכה היתה כרב הגמרא היתה צריכה לנסח כך: "אלא לרב היכי אכלינן בשרא".

5.
אולם הרמב"ם פסק כרב:
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ח, הלכה יב:

וכן בשר הנמצא ביד עכו"ם ואינו ידוע ממי לקח אם היו מוכרי הבשר ישראל מותר, זה הוא דין תורה, וכבר אסרו חכמים כל הבשר הנמצא בין בשוק בין ביד עכו"ם אע"פ שכל השוחטין וכל המוכרין ישראל,
ולא עוד אלא הלוקח בשר והניחו בביתו ונעלם מן ו העין אסור אלא אם כן היה לו בו סימן או שהיה לו בו טביעת עין והוא מכירו ודאי שהוא זה או שהיה צרור וחתום.

6.
הרשב"א מסביר שהרמב"ם פסק כרב מפני שמוכח כך מהעובדה שכל הסוגיה דנה בדברי רב: הגמרא מקשה, מיישבת ומבררת. והכלל הוא, שהלכה כחכם שדנים בשיטתו - "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".

6.1
הוכחה נוספת: לעיל, הגמרא הקשתה על מעשה מסויים ותירצה על פי שיטת רב.

6.2
הערה: ההוכחה הראשונה נכללת בכלל של "מדשקיל וטרי אליביה – הלכתא כוותיה", וההוכחה השניה – מכך שהגמרא תירצה קושיה ויישבה לפי "רב" – נכלל בכלל: הלכה כחכם ש"סוגיה כוותיה".

6.3
לגבי האמור בסעיף 6.2 אומר "בעל המאור" שהגמרא רצתה ליישב את דברי אביי גם לשיטת רב, ואין בכך הוכחה ש"סוגיה כוותיה" - כרב.

7.
ראה סיכום ב"שוטנשטיין", הערה 37, וב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רסב.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)