הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "רב אחא ורבינא"; "חד אמר..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין צג ע"ב

אומצי ביעי ומזרקי, פליגי בה רב אחא ורבינא; בכל התורה כולה רבינא לקולא ורב אחא לחומרא, 
והלכתא כרבינא לקולא, 
לבר מהני תלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא - והלכתא כרב אחא לקולא. אומצא דאסמיק; חתכה ומלחה - אפילו לקדרה נמי שפיר דמי, תלייה נמי בשפודא - דאיב דמא, 
אגומרי - פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר: משאב שאיבי ליה, וחד אמר: מצמת צמתי ליה; וכן ביעי, וכן מזרקי . "

 

 

1.
בסוגייתנו מובאות מחלוקת בין רב אחא ורבינא.

2.
הסגנון "פליגי בה רב... ורב... חד אמר... וחד אמר..." מופיע בש"ס כ – 60 מופעים. משמעות הסגנון היא שלא היה ברור לחכמים מה אמר כל אחד מהם. כלומר, ידעו ששני החכמים נחלקו בנושא אולם לא ידעו מי החכם שאמר דין א' ומי החכם שאמר דין ב'.

3.
הביטוי "פליגי בה רב אחא ורבינא" מופיע בש"ס כ- 20 מופעים.

4.
"הליכות עולם" שער חמישי סעיף ו:

" בכל התורה כלה דפליגי רב אחא ורבינא רב אחא לחומרא ורבינא לקולא וסימניך ח"ח, ח' דרב אחא ח' חומרא.
הלכתא כרבינא לקולא בר מתלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא, והלכתא כרב אחא לקולא וסימניהון אומצ"א ביע"י ומיזרק"י, וכולן הלכות קבועות הם בחולין פרק גיד הנשה (חולין דף צג ע"ב) יעויין שם ואין צורך לכותבן.
והני מילי כשחולקין הם בפני עצמם, אבל כשאחרים חולקים עמהם לא שייך למימר הכי כן ראיתי בתוספות. "

הכלל שנקבע בסוגייתנו תקף רק למחלוקות בין רב אחא ורבינא עצמם אבל לא כשהמחלוקת היא בין אחד הם לחכמים אחרים.
וראה, שם, ב"יבין שמועה", שם, כלל רנג.

5.
וכן ברש"י בסוגייתנו אומר:

"בכל התורה כולה רב אחא ורבינא, חד אמר הכי וחד אמר הכי, בכולהו ההוא דמיקל - רבינא, וההוא דלחומרא - רב אחא"

לפי זה יוצא שצריך לפסוק בסוגייתנו כמיקל.

6.
בכל אותם המקומות שהדעה שמקילה מזוהה בוודאות - כבסוגייתנו, מדוע הגמרא לא הציגה את שמו של רבינא במפורש ליד דעתו ונקטה באופן סתמי "חד אמר..."?

7.
ואפשר לומר: היתה מסורת תחילה "חד אמר... וחד אמר..." ולא ידעו מי אמר, ולאחר שבררו העניין נקבע הכלל שרבינא הוא זה שמיקל, וזה נקבע במסכת חולין.

8.
ואולי אפשר לומר גם: במחלוקת רבינא ורב אחא היתה הלכה צריכה להיות כרב אחא כנגד רבינא [לא נאריך עכשיו בדבר זהותו של "רב אחא". אם הוא אחרי רבינא אזי "הלכה כבתראי"] ולכן הגמרא לא רצתה לפסוק בניגוד לכלל הזה ולכן סתמה "חד אמר..." והכריעה על פי הכלל שהלכה כמיקל.

9.
ונראה לומר עוד אפשרות, לפי מה שהבאנו כמה פעמים בשם הרב אבמסקי לגבי רב ושמואל, כך גם כאן. הגמרא קבעה נקודתית שההלכה בכל אותם מקומות כדעת המיקל, והיא רצתה שיהיה נאמן לכללים הידועים, ולכן החליטה שרבינא הוא שפסק את הדעה לקולא, והכלל הוא שרבינא ורב אחא ההלכה כרבינא.

10.
הביטוי "והלכתא" כאן בודאי ששנכתבה על ידי "עורך הגמרא" – לא מצאתי ב"רבנן סבוראי" של הרב זיני

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)