הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "מאן שמעת ליה"; "סבר לה כוותיה בחדא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין צ ע"א

מאן שמעת ליה האי סברא - ר' יהודה, והא מתניתין דלא כרבי יהודה, דקתני: נוהג בבהמה ובחיה, בירך של ימין ובירך של שמאל! האי תנא סבר לה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא. "

1.
רבי יהודה סובר שאיסור גיד הנשה נוהג בבן נח [כפי שהגמרא אמרה בקטע הקודם],

2.
ומצד שני משנתנו סוברת שנוהגת בכל ירך, ואילו רבי יהודה עצמו סובר בברייתא להלן שנוהג רק בירך אחת.

3.
יוצא אפוא, שמשנתנו סותרת את עצמה.

4.
עונה הגמרא: משנתנו ["האי תנא"] סוברת כרבי יהודה שאיסור גיד הנשה נוהג בבן נח, ומצד שני משנתנו סוברת שלא כרבי יהודה – שגיד הנשה נוהג גם בירך ימין וגם בירך שמאל.

5.
ויש להסביר: מי זה "האי תנא". מדובר על משנתנו. הכוונה היא כנראה [גם בקושיה וגם בתרוץ] לכך שרבי יהודה הנשיא פסק במשנתנו בדבר אחד כרבי יהודה ובדבר אחר שלא כרבי יהודה.

6.
הביטוי "סבר לה כותיה בחדא" מופיע בש"ס גם לגבי אמורא שפוסק כדברי תנא מסויים בעניין מסויים, וגם לגבי "סתם משנה" – כבסוגייתנו – שפוסקת כתנא מסויים בעניין אחד ושלא כאותו תנא - בעניין אחר.

6.1
ויש לשאול: מה ההבדל בין הביטוי בסוגייתנו:

"האי תנא סבר לה כוותיה בחדא, ופליג עליה בחדא"

לבין הביטוי המיוחד בסוגיה לעיל בחולין דף פד:

"אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי; בשחיטה שאינה ראויה - סבר לה כר' שמעון, בהעמדה והערכה - סבר לה כר"מ".

7.
כמו כן ניתן לומר שהביטוי "מאן שמעת ליה" מורה שכך הלכה [שהרי הגמרא היתה יכולה לומר "מני?"]