מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
מושבע ועומד מהר סיני
לדברי רב גידל בשמו של רב, מותר לאדם להשבע שהוא יקיים מצוה, כאמור "נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך" (תהילים קיט, קו), על אף שכל יהודי מושבע ועומד מהר סיני לקיים את המצוות, משום שמותר לאדם להשבע על מנת לזרז את עצמו בקיום המצוה. הלכה נוספת בשם רב גידל אמר רב: אם אדם אמר "אשכים ואשנה פרק זה, אשנה מסכתא זו - נדר גדול נדר לאלהי ישראל". כאן השבועה חלה, כי ברמה העקרונית אדם יכול לקיים מצוות תלמוד תורה בקריאת שמע שחרית וערבית, והוא איננו מחויב ללמוד את אותו פרק או מסכת שהוא נשבע ללמוד.
ראשונים רבים מתקשים, כיצד אומרת הגמרא שניתן לקיים מצוות תלמוד תורה באמירת קריאת שמע, הלא נאמר: "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח)? נתמקד בתשובותיו של הריטב"א. לפיו, הסתפקות באמירת קריאת שמע כקיום מצות תלמוד תורה, מיועדת לאדם שטרוד בפרנסתו. אך אדם שיכול ללמוד עוד ואינו מוטרד מפרנסתו, מצווה ללמוד יומם ולילה. תשובה נוספת: המחויבות לעסוק בתורה יומם ולילה, "היינו שיתעסק בתורה בכל מקום שירצה, בתורה שבכתב או שבעל פה, ואינו מושבע על פרק זה ועל מסכת זו", ולכן כשנשבע ללמוד דבר מסוים, חלה השבועה.
מרן הרב צבי יהודה קוק (מצות ראיה עמ' ריא) כותב שעל דברי הריטב"א הללו נשאל מרן הראי"ה קוק, הרי גם על אותו פרק מסוים האדם מושבע ועומד מהר סיני, ואם כן איך יכול להשבע על דבר שהוא כבר מושבע עליו? הראי"ה קוק השיב, שחז"ל קבעו ש"אין אדם לומד אלא ממקום שליבו חפץ" (עבודה זרה יט ע"א), ולכן המחוייבות מהר סיני ללמוד תורה, מתקיימת דוקא בפרק או במסכת אותו האדם חפץ ללמוד. השבועה מגלה במה רצונו של האדם ללמוד ממכלול מקצועות התורה, ולכן היא חלה. הרב צבי יהודה מסיים: "מצאתי קושיא זו ותירוץ זה ממש בספר גליוני הש"ס של הגאון ר' יוסף ענגל זצ"ל, במסכת ברכות יד ע"א 'בשם גאון אחד קדוש ז"ל' ".
