אור לציון
הרב יהודה זולדן

הימלכות בציבור, תוקפו של שלטון דמוקרטי במדינת ישראל

"אמר רבי יצחק: אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר: 'ראו קרא ה' בשם בצלאל" (שמות לה, ל). הקב"ה ייעד את בצלאל לבנות את המשכן, אבל זאת רק לאחר הסכמת כל ישראל. "דמוקרטיה" היא מילה יונית שתרגומה שלטון העם. אך כבר בתורה ובחז"ל למדנו שכל פרנס- מנהיג, חייב לקבל את הסכמת הציבור, אותו הוא מנהיג, ולפחות את הסכמת רובו. גם מלך, צריך הסכמת העם. כך בירושלמי (סנהדרין ב, ו) "רבי חזקיה הוה מהלך באורחא. פגע ביה חד כותי. אמר ליה רבי את הוא רבהון דיהודאי? אמר ליה אין. אמר ליה: חמי מה כתיב שום תשים עליך מלך, אשים אין כתיב, אלא תשים, דאת שוי עלך". מלך הוא מלשון הימלכות, נטילת עצה שותפות. למלך יש סמכויות שלטוניות ובלבד ש: "הסכימו עליו בני אותה הארץ וסמכה דעתן שהוא אדוניהם" (רמב"ם הל' גזלה ואבדה ה, יח). הנצי"ב (דברים יז, יד) מסביר שרק לאחר מאות שנים מאז כניסת עם ישראל לארץ מינו את שאול למלך, מפני שעד אז לא היה הדבר מוסכם ורצוי על העם. וגם אז, שאול לא מלך מיד עם המלכתו "כיון שראה שלא היה מקובל ומרוצה לכל ישראל הלך לביתו ולא התנהג עדיין כמשפט מלך" (רד"ק שמואל א י, כו). רק אח"כ קורא שמואל הנביא לחדש את המלוכה: "לפי שבראשונה היו עוררים על הדבר, ועתה נתרצו כולם (רש"י לשמואל א יא, יד).

גם רב -מנהיג קהילה, זקוק גם כן להסכמת הציבור. כשבמקום מסוים נתמנה רב מטעם השלטונות, כתב החתם סופר (שו"ת, חלק ה, חו"מ, סימן יט) עליו: "הרב הזה, ואם גבהו כארזים וחסון כאלונים, לא יפה עשה בעמיו לעלות על 'גפי מרומי קרת' (משלי ט, ג =קרת מלשון קריה, עיר). בחוזק יד. ואיה חכמתו בתלמוד? הלא כה אמרו ...אין מעמידין פרנס על הציבור, אא"כ נמלכין בציבור". גם דיין שהתמנה ע"י השלטונות, צריך את הסכמת הקהל: "מי שעושה זה בלא רשות הקהל, מצער הצבור ועתיד ליתן את הדין" (רמ"א, שולחן ערוך חושן משפט סימן ג סעיף ד). הגר"א (בביאוריו שם אות כט) מציין לגמרתנו, והסביר זאת הראי"ה קוק (באר אליהו, עמ' מ): "ושמע מינה שאפילו בהגון טובא דגמיר וסביר, גם כן צריך שיהיה מתמנה ע"י המלכת הציבור, ואפילו בממונה מאת המלך, שהרי נתמנה ממלך מלכי המלכים הקב"ה, ומ"מ הראה הקב"ה תורה לדורות, שצריך המלכת הציבור, וק"ו לממונה ע"פ מלך בשר ודם, שצריך המלכת הציבור, ואסור לו לעמוד במינויו להיות עליהם פרנס בלא הסכמתם אע"פ שבעצמו הוא ראוי לכך".

הסכמת הציבור היא לא רק באשר למינויו של מנהיג פלוני, אלא גם על דרך המינוי, ואופי ההנהגה. כיון שההנהגה היא בסמכות הציבור, יש תוקף ולגיטימיות גם לשלטון שאינו מלוכני כמו זה הנהוג במדינת ישראל. כך כתב הראי"ה קוק, (שו"ת משפט כהן, סימן קמד, עמ' שלז- שלח): "נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. …דלענין משפט המלוכה, שנוגע להנהגת הכלל, ודאי גם שופטים מוסכמים (=שופטים – מנהיגים, כדוגמת ספר שופטים), ונשיאים כלליים במקום מלך הם עומדים". הרב שאול ישראלי (עמוד הימיני סימן ז), הוסיף: "כל המינוים הממלכתיים שיעשו בדרך של בחירות שבהם יכריע רוב העם יהא להם תוקף וסמכות. ומסתבר לפענ"ד שכשם שיכולים למנות איש אחד כראש ושופט כמו"כ אפשר למנות מועצה שביחד יהיו לה הסמכויות הללו". בהדגשה אחרת כתב הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן סד): "ונראה שגם במדינה שאין השלטון על פי מלך, אלא על פי ממשלה הנבחרת על ידי תושבי המדינה, שייך בהם הכלל דינא דמלכותא דינא, בכל מה שנוגע לתשלומי מסים וארנוניות ומכס וכדומה". הרב שלמה גורן ("דינא דמלכותא בישראל", משנת המדינה, עמ' 82-83) כתב: "משפטי המלוכה האמורים בתורה הנוגעים לסמכות העם ולקיום המדינה, הם נחלת כל שלטון יהודי שנתמנה על דעת העם בארץ ישראל, הזוכה בכל הזכויות שהעניקה התורה למלך, פרט לזכויותיו הפרטיות של המלך עצמו. וכי כל התקנות, החוקים והציווים הנוגעים לתיקונה של המדינה וסדרי חייה, הם חובה על פי דין תורה בתוקף משפטי המלוכה הנוהגים בבני ישראל מדור דור".

אמנם, אין בסמכות הנהגה לבטל או לעבור על מצוה מהתורה, וביחס לאותה עבירה או ביטול מצוה, יחול על כל שלטון דברי הרמב"ם (הלכות מלכים ג, ט): "אם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו", אם כי התוקף והלגיטימיות של ההנהגה נשמרת.

יוצא לאור על ידי: מרכז ישיבות בני עקיבא בישראל, בשיתוף מכון "משפטי ארץ", עפרה
המערכת: הרב אברהם גיסר -מכון "משפטי ארץ", עפרה
הרב יהודה זולדן – ישיבת ההסדר נוה דקלים- גוש קטיף
אלחנן גלט- מרכז ישיבות בני עקיבא בישראל, רמות שפירא
בסוגיות: ארץ, מדינה, צבא, ומקדש