מצווה שהזמן גרמא
חולין פה ע"א
"מה למילה - שכן אינה נוהגת בלילות כבימים, תאמר בכסוי - שנוהג בלילות כבימים".
הקשו התוספות ועוד שאין הפירכא מענין סברת הקל וחומר, שכן מה בכך אם אין מילה נוהגת בלילה, למה שמשום כך לא יהא ספיקהּ דוחה יום טוב. ופירכא כזו אין בה כח כל כך לדחות קל וחומר.
שאלה קרובה יש לשאול, למה נשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא? כיון שאינן פטורות ממצוות עשה הקבועות, איזו קולא יש במצוות התלויות בזמן הגורמת שתפטרנה מהן?
אלא שיש מצוות עשה שלא יתכן רגע בלא חיובן. כגון מצות האמונה, משום חשיבותה הרבה, לא יתכן שיהיה רגע שלא תהיה בו חובה להאמין בה'. וכן ודאי שלא יתכן שנשים תהיינה פטורות ממצוה זו.
אולם מצות עשה שהזמן גרמא, יש רגעים בהם אין החיוב חל בהם, משום שאינה הכרחית בכל עת. וכמו שיש זמנים שאין האנשים חייבים בה, כך יש זמנים שאין הנשים חייבות בהם. וממילא, קיימת גם אפשרות שכל זמני הנשים יהיו כלולים באותו זמן הפטור.
בדומה לסברה זו מבואר שהפירכא "מה למילה - שכן אינה נוהגת בלילות כבימים" יש לה שייכות לכך שספיקהּ לא ידחה יום טוב. שכיון שהמילה מצות עשה שהזמן גרמהּ, נדחית היא בקל גם בכל זמן בעייתי אחר. מה שאין כן במצות כיסוי הדם, שעצם מציאות הדם מחייבת לכסותו, ואין שום פטור של זמן הפוטר בה, מן הדין שגם זמן יום טוב לא יפטור ממנה.
