סקר
הפרק שהיה לי הכי מאתגר במס' חולין:
אלו טרפות
בהמה המקשה
גיד הנשה
כל הבשר


 


אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"

 

"האיכא רוב מנין - האיכא רוב בנין"
מה בין צומת הגידין לירושת רבנות? 

חולין עו ע"ב


רבה של אחת מקהילות פולין נסתלק לבית עולמו בשיבה טובה. הרב המנוח הותיר אחריו בן וחתן, ששניהם היו גדולים בתורה וראויים למלא את מקומו. ברם, בנו של הרב ביכר שלא לעלות על כסא הרבנות, ולפיכך התעוררה מחלוקת בין חברי הקהילה. חלקם החרו-החזיקו כי אם בנו של הרב אינו חפץ בכס הרבנות, הרי שיש להעביר את הירושה אל החתן ולמנותו כרבה של העיר. מאידך טענו אחרים מבני הקהילה, כי כיון שבנו של הרב מוותר על ירושתו, הרי שלחתן אין כל זכות ירושה, ובחירת הרב הבא תיערך על ידי בני הקהילה - כאשר הם עצמם חפצו למנות למשרה תושב אחר מן העיר, שאף הוא ראוי היה למשרה הרמה.

כיון שלא הצליחו להגיע לעמק השווה, קמו והפנו את שאלתם לגאון הדור מרנא הגה"ק בעל אבני נזר, שערך קונטרס שלם בנידון זה. בקונטרס זה ששמו ניקב לו "שש מעלות בכיסא" (שו"ת "אבני נזר" יורה דעה, שיב), דן האבני נזר בכל צדדים וצדדי צדדים של שאלה זו, כשהוא מעלה שש צדדים לפיהם אין החתן יכול לרשת את כס חמיו, ולאחר מכן דוחה טעם אחר טעם, כאשר להלכה הוא מעמיד כי אכן יש להושיב את החתן כממלא מקום חמיו וכיורש הבא מכוחו.

בתוך התשובה (אות כ) מופיעה הערתו של המגיה הלא הוא בנו יחידו של האבני נזר - הגה"ק בעל "שם משמואל", המוסר כי כאשר דן עם אביו בעל פה בדבר שאלה זו - אמר לו האבני נזר כי יש לדון בה על פי דבריו של בעל כנסת יחזקאל, הדן בשאלה דומה ושונה - מסוגייתנו.

וכך היו דברים לעולם: באחת מקהילות ישראל החליטו לפני כשלוש מאות שנים (ליתר דיוק: מאתיים תשעים ותשע - בשנת תע"ב) למנות לקהילתם שליח ציבור, שמש ושוחט. באותם ימים היו החזקת צרכי הציבור של הקהילות ומשכורתם של כלי הקודש, מוטלים בעיקר על כתפי העשירים ובעל הממון והם שהחזיקו את הקהילות מכיסם והשלימו את כל הדרוש על מנת להחזיק את הקהילה. עתה כאשר מונתה אסיפה לבחור את כלי הקדש של הקהילה, התעוררה השאלה לפי איזה יחס יש למנות את האסיפה הבוחרת. שכן בעוד רוב בני הקהילה טענו כי יש למנות אליה נציגים מכל כלל הציבור בצורה שוויונית, הרי שהעשירים - פרנסי הקהילה טענו, כי מאחר שבסופו של דבר הם שיממנו את עיקר משכורות כלי הקודש העתידים להתמנות בקהילה, מן הראוי גם להעניק להם ייצוג מוגדל בקרב אותה אסיפה. עמדו ושיגרו את נידונם אל רבן של קהילות אה"ו באותם ימים, הוא הגאון רבי יחזקאל קצנאל-פויגין בעל "כנסת יחזקאל", והוא נדרש אל הדברים הישר מסוגייתנו.

אחת הטריפות בבהמה היא כאשר נפסקה צומת הגידין. והנה נחלקו אמוראים לפנינו באילו מהם מדובר. שכן בצומת הגידין ישנם שלושה חוטים - אחד עבה ושנים דקים. ונחלקו אמוראים בדבר. אמימר משמו של רב זביד הכריע כי אם נפסק החוט העבה והרי שנסתלק רוב בנין, או אם נקרעו החוטים הדקים ונסתלק רוב מנין - הבהמה טריפה. ואילו מר בר רב אשי שנה לקולא - אם נקרע החוט העבה, מכל מקום עדיין נותר רוב מנין. ואם נקרעו החוטים הדקים עדיין נותר רוב בנין - ויש להכשיר.

והנה - ביאר הכנסת יחזקאל יש להשוות ישירות בין צומת הגידין לפרשת האסיפה הבוחרת של אותה קהילה, ולפיכך הכריע כי כיון שנפסקה הלכה כמר בר רב אשי המיקל, הרי יש ללמוד כי במקרה שיש רוב מנין ובנין - די בצד אחד של רוב על מנת להותיר את המצב על כנו. ולפיכך כפי שלגבי בהמה אם נותר רוב מנין של הגידין או רוב בנין, הבהמה כשרה - כן הדבר בשאלה הנידונה. ולכן אם רוב מנין של בני הקהילה ירצו להותיר על כנו את הש"ץ המכהן, או לחלופין רוב בנין הקהילה - הלא הם הפרנסים העשירים, הם שיבכרו להותירו על כנו, הרי בכוחו של אחד מצדדים אלו להותירו על כנו. [אמנם אם שניהם יבחרו לשנות את המצב הקיים ולהביא ש"ץ או שמש חדש, הרי שאז רב כוחם של הפרנסים העשירים המהווים רוב בנין, ולפיכך יוכרע הדבר על פי דעתם].

אף בנידון של רבנות כן הדבר - הטעים האבני נזר לבנו השם משמואל. ואם רוב מנין הקהילה או רוב בנינה מצדדים ביורש, הרי די בכך כדי למנותו כרב הקהילה.

השם משמואל מוסיף כי דברים אלו שאמר לו האבני נזר שונים מאלו המופיעים בתוך התשובה "ובודאי היה דעתו לכתוב עוד בזה אלא שלא הספיק [או כתב ונאבד] ונשאר בלתי נגמר ונעתק מה שנמצא". והוא מוסיף ומספר כי עוד בחייו של אביו הזדמנו לעיר לויבטש שרבה הגאון רבי דוב נפטר לבית עולמו, ובנו רבי אפרים שלמה שהיה אב"ד פיאטרקוב-דקוא, תבע מבני הקהילה שימנוהו לרב מכוח ירושת אביו. ומשעה שהצדדים לא באו לעמק השווה מינו בית דין לדון בתביעתם, ובו ישבו גאוני הדור ההוא הגאון רבי ישראל יהושע טרונק - אב"ד קוטנא, והגאון רבי חיים אלעזר ואקס אב"ד קאליש, והם הכריעו כי אם רוב מנין או רוב בנין הקהילה יצדדו לטובת בן הרב המנוח, הרי שזוכה בירושת הרבנות. ובעל שם משמואל מוסיף ומוסר כי "באתי וספרתי הדברים לפני כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ואמר, ברוך ה' ששם בפיהם דבר אמת שכוונו את ההלכה לאמיתה של תורה".



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר