מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
ארוסה- אביה ובעלה מפירים נדריה
ארוסה (– מקודשת אבל לא נשואה), אביה ובעלה מפירים כאחד את נדריה, או שאחד מהם לפחות, מאשר את נדרה. נערה שלא התארסה, או אלמנה או גרושה מהאירוסין שהיא עדין נערה, חוזרת לרשות אביה, והוא מיפר או מקים את נדריהן. אשה נשואה שנדרה, בעלה מקים או מיפר את נדריה. נערה בוגרת שלא נישאה, או אלמנה וגרושה מנישואין, עומדות ברשות עצמן, נדרן קיים, ואין מי שיפר את נדרן.
מה הסיבה שנשים – בנות, הקשורות לאב או לבעל, או במצב ביינים בהיותן ארוסות, זקוקות להקמה או הפרה של הבעל או האבא או שניהם?
באשר לנשואה, ההנחה היא שכל מה שהאשה נודרת, על דעת בעלה נודרת, ועל כן הוא יכול להקים או להפר (נדרים עג ע"ב). על פי עיקרון זה מחדש רבנו בחיי (במדבר ל, ד) שכך גם בנערה: "שחזקה שעל דעת שירצה אביה נדרה וכאילו התנתה בפירוש... וכן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירים נדריה, והרי זה כאילו נדרה בפירוש על דעת שניהם".
אין מדובר על פטרונות או שתלטנות של אב על בתו או בעל על ארוסתו או אשתו, אלא על הבנה שלמשפחה החיה בהרמוניה, יש מי שעומד בראשה, ובאחריותו האיזון שנדר האשה – הבת, לא ישבש את סדרי המשפחה. כך הסביר זאת הרש"ר הירש (במדבר שם): "האיש יוצר את מעמד חייו בעצמאות, ואם קשר את עצמו ע"י נדר שאין לו התרה, כבר הכניס לחייו ייסוד חדש שאיננו נתון בתנאים רגילים... לא כן האשה. אין האשה בונה לה בית משלה, אלא היא נכנסת לבית שנבנה בידי האיש. האשה יותר עוד מהאיש, חייבת להשמר מפני הכפיה של כיווני חיים חריגים, כי הללו עלולים להיות לה לרועץ במילוי ייעודה. דבר ה' ביקש להבטיח את האשה הנודרת מפני התוצאות של מאמר פיה, ולפיכך הוא מוסר זכות מוגבלת של הפרת נדרים לאב ולבעל. לאב - ביחס לבתו נערה הנתונה לחסותו, לאב ולארוס - ביחס לנדרי הבת הארוסה, לבעל - ביחס לנדרי אשתו".
