הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "הלכה כבתראי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין עה ע"א

"אמר רבי אמי: השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי, לדברי האוסר - מתיר, לדברי המתיר - אוסר;
רבא אמר: לדברי המתיר - נמי מותר, ד' סימנין אכשר ביה רחמנא."

1.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ה הלכה טו:

קרע את הבהמה או שחט בהמה טריפה ומצא בה בן תשעה חי צריך שחיטה להתירו ואין שחיטת אמו מועלת לו, ואם לא גמרו לו חדשיו אע"פ שהוא חי במעי הטריפה הרי זה ה אסור מפני שהוא כאבר מאמו, כל עובר שהוציא ראשו והחזירו ואח"כ שחט את אמו אין שחיטת אמו מועלת לו והרי הוא כילוד וצריך שחיטה.

הרמב"ם פוסק כשיטת רבא, שעל ידי שחיטת ה"בן תשעה חי" מותר לאכלו.

2.
מגיד משנה הלכות מאכלות אסורות פרק ה הלכה טו:

קרע את הבהמה וכו'. משנה וגמרא שם. ושחיטה זו היא שחיטה גמורה מן התורה שהרי לא ניתרת אמו בשחיטתה ואתיא כרבא דהוא בתרא:

ה"מגיד משנה" מסביר שהלכה כ"רבא" מפני הכלל ש"הלכה כבתראי". "רבי אמי" היה תלמידו של רבי יוחנן ורבו של רב חסדא. האריך ימים עד תקופת רבא.

3.
משמע מסוגייתנו שהכלל של "הלכה כבתראי" חל גם על חכמים שחיו לפני אביי ורבא. אמנם, ה"בתראי" כאן הוא רבא עצמו, ויתכן שבגלל זה תקף כאן הכלל.

4.
כמו כן ניתן לומר, שבאופן אישי ואינדבדאולי יש אמוראים שנחשבים "בתראי" גם אם חיו בתקופה הראשונה של האמוראים – אפילו לפי השיטה הסוברת, שבתקופה זו לא תופס הכלל של "הלכה כבתראי". האמורא "רבא" הוא אחד מהם, דהיינו, הוא "בתראי" במובן של חשיבות ייחודית וסמכות הכרעתית כלפי דורות שלפניו.