תרי איסורי - אמרינן, תלתא - לא אמרינן
חולין סט ע"א
"בעי ר' ירמיה: מהו לחוש לזרעו?...
והכי קמיבעיא לן:
בהמה בעלמא, לאו מכח חלב ודם קאתיא – ושריא? הכא נמי לא שנא!
או דלמא: תרי איסורי - אמרינן, תלתא - לא אמרינן".
פירש רש"י: "תרי איסורי אמרינן - דשרי אבל חלב ודם ויוצא לא".
צריך ביאור,
אם תרי איסורי אמרינן, ולא אכפת לנו שבלידת בהמה מעורבים חלב ודם האסורים, למה שהאיסור השלישי הנוסף יהיה חמור יותר?
והוסיף התוספות: "או דלמא תרי איסורי אמרינן - לאו דוקא תרי איסורי אמרינן דאיכא נמי איסור גיד הנשה".
מעתה קשה עוד יותר, שלאחר שלא חשוב היה לדקדק מכמה איסורים התעלמנו, למה דוקא איסור יוצא שנתוסף הוא הקש השובר את גב הגמל?
ומה יהיה אם יתוספו בחלקי הבהמה איסורים נוספים, כמו, נדר ושבועה ובל תשקצו?
אלא שאכן אין חשיבות למספר האיסורים. ושאלת הגמרא על איסור יוצא נובעת מהבדל עקרוני בין איסור זה לשאר אותם האיסורים.
הרי קי"ל שהיוצא מהטהור – טהור. לכן בנה של בהמה כשרה טהור הוא גם כן. ולמרות שבהכרח קיימים בה אותם חלקים האסורים כדם חלב וגיד הנשה, עדין הבהמה ככלל נקראת בהמה כשרה. ובנה טהור.
ואילו בהמה שנאסרה כולה באיסור יוצא, גם בנה אסור כמוה.
מעתה השאלה היא בדבר בהמה שאין לה שֵׁם ברור, שכן חלקה אסור מדין יוצא, וחלקה מותר. וכבר לא ניתן לומר בפשטות אם אותו בן יצא מהטהור או מהטמא.
מעתה מבוארת תשובה לקושית התוספות:
"תלתא לא אמרינן - תימה מאי קמיבעיא ליה והא קי"ל (לעיל דף נח.) דזה וזה גורם מותר".
כוונת תוספות דוקא למחלוקת דזה וזה גורם שהוזכרה לעיל בדף נח ע"א, כאשר אחד ההורים כשר והשני טרף.
וכבר הזכירו כמה אחרונים (מהר"ם מלובלין, תורת חיים, חתם סופר) שכאן המצב שונה כי האיסור וההיתר מעורבים בגוף אחד.
ולפי האמור לעיל מבוארת סברה בחילוק זה. כי התורה אסרה רק ילוד של איסור, ואם אחד ההורים מותר, כבר אין זה ילוד של איסור, אלא גם ילוד של היתר. אולם אם שני ההורים מעורב בהם איסור והיתר (כדברי התוספות לעיל: "דאתא אבן פקועה דכוותיה - שיש בו איסור יוצא בחד אבר), כבר אינו "ילוד של היתר" שניתן לסמוך על ההורה המותר, אלא קיימת שאלה על ההורים עצמם, האם נחשב הבן ליוצא מהטהור, או מהטמא שכן יש בבהמה איסור.
תשובה נוספת לקושיית התוספות, שאין זה ברור כלל שקי"ל דזה וזה גורם מותר, הרי מסקנה זו בדף נח ע"א היתה רק ללישנא קמא שהיא כנוסח דרב אחא שסבר כרב אחא בר יעקב. אבל הלכה כלישנא בתרא שם שהיא כנוסח רבינא. ולדעתו לא יתכן כלל שרבי יהושע התיחס למציאות של זה וזה גורם, שכן טריפה אינה יכולה ללדת. אם כן יתכן שגם סוגייתנו היא כמ"ד זה וזה גורם אסור.
ואפשר שלזה כוונת חידושי הרמב"ן:
"או דילמא תרי איסורי אמרינן תלתא לא אמרינן. פי' ותבעי למאן דאמר זה וזה גורם אסור, דאלו למאן דאמר זה וזה [גורם] מותר בכל איסורין שבתורה, בלאו כל מכח נמי מותר, כך מפורש בתוספות".
