הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ליפלוג וליתני בדידיה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין ע ע"א

"תנן: המבכרת המקשה לילד - מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים; מאי לאו מחתך ומניח, ואי אמרת למפרע הוא קדוש, יקבר מיבעי ליה!
לא, הכא במאי עסקינן - במחתך ומשליך, אבל מחתך ומניח, מאי - יקבר,
אדתנא סיפא יצא רובו יקבר ונפטרה מן הבכורה, ליפלוג וליתני בדידיה; במה דברים אמורים במחתך ומשליך אבר אבר, אבל מחתך ומניח - יקבר!
הכי נמי קאמר, במה דברים אמורים - במחתך ומשליך, אבל מחתך ומניח, נעשה כמי שיצא רובו - ויקבר. "

1.
הגמרא מקשה ממשנתנו על רב הונא. מהמשנה משמע שאם חתך את רוב האברים והניחם בחוץ הם אינם קדושים, ולפי רב הונא הם כן קדושים [כי למפרע הוא קדוש] וחייב לקברם.

2.
עונה הגמרא שמדובר במשנה שכל חלק שחתך השליך לכלבים ולא היה רוב אברים במרוכז, ובאמת מתאים לשיטת רב הונא, שאם מניחם אזי יצטרך לקברם, כי הם קדושים.

3.
מקשה הגמרא, שאם זו כוונת המשנה, הרי שהיתה יכולה להבדיל בין מקרה שנותן לכלבים – ברישא, למקרה שצריך לקבור – בסיפא, על ידי הבחנה בין מקרה שחתך והניח לבין מקרה שחתך והשליך. ולא צריך להבדיל את הדין בסיפא שיצא רובו בפעם אחת – ובודאי שחייב קבורה כי קדוש.

4.
בשלב זה הגמרא משתמשת בביטוי "ליפלוג וליתני בדידיה". הכוונה היא, שעדיף להבדיל את הסיפא מהרישא בסיטואציה אם מחתך ומניח או מחתך ומשליך מאשר ההבחנה שהמשנה עושה בין אם יצא אבר אבר לבין אם יצא רובו.

5.
הליכות עולם שער שני פרק א :

כז. כל היכא דאיכא ליפלוג וליתני בדידה הכי פירושו הא דמהדר תנא למצוא חלוקה בדבר ולא אשכח אלא בדרך אחרת ליפלוג וליתני בדידה כלומר לפי דרכו זה הוה מצי לעשות חלוקה ואמאי שבקיה לאורחיה לדלג מענין לענין, ועוד אוסיף לקח טוב בזה בעז"ה:

הוא מסביר שכוונת הביטוי היא, שיש להעדיף ולחלק בין שני מקרים בלי "לדלג מענין לענין". משמע שסוגייתנו המעבר בסיפא למקרה "יצא רובו" הוא מעבר לענין אחר, ואילו אם היה המקרה בסיפא: "מחתך ומניח" – זה באותו עניין.

6.
של"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות:

שלד. ליפלוג וליתני בדידה. פירוש הא דמהדר תנא למצוא חלוקה בדבר, ולא אשכח אלא בדרך אחרת, ליפלוג וליתני בדידה, כלומר לפי דרכו זה הוה מצי לעשות חלוקה, ואמאי שבקיה לאורחיה לדלג מענין לענין. בפרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ע ב) לדברי התוספות ז"ל (ד"ה אין מקבלין), אפילו אי הוה פליג ותני בדידה, לא אשמעינן שום חידוש, אלא הכי קאמר, כיון דמאי דתנא השתא לא שמעינן שום חידוש, הוי ליה למיפלג וליתני בדידה.

הוא מוסיף, שקושיה בסגנון זה היא רק כשבהבחנה הנוכחית במשנה בין הרישא לסיפא אין חידוש מיוחד וגדול מההבחנה של "בדידיה"

7.
ה"יד מלאכי" מוסיף, שמשתמשים בביטוי זה רק כשהשאלה היא מהרישא לסיפא.

8.
עונה הגמרא:

הכי נמי קאמר, במה דברים אמורים - במחתך ומשליך, אבל מחתך ומניח, נעשה כמי שיצא רובו - ויקבר.

סוגייתנו מקבלת את הקושיה ו"מתקנת" את לשון המשנה - "הכי נמי קאמר". לכאורה אין כאם[ן רק פרשנות אלא ממש תיקון של "חיסורי מחסרא והכי קתני" [על פי המאפיין של המלה "אבל" בין שני חלקי המשפט].