הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "אמר רב... אמר רב..."
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין סב ע"א
"אמר רחבה אמר רבי יהודה: תסיל - פסול משום תורין, וכשר משום בני יונה; דאציפי ותורין של רחבה - כשרין משום תורין, ופסולין משום בני יונה
1.
תוספות מסכת חולין דף סב עמוד א:
אמר רחבה אמר רבי יהודה - היינו רב יהודה סתמא ולפי שהיה רבו מובהק קאמר רבי
תוס' אומר, ש"רבי יהודה" בסוגייתנו הכוונה לאמורא "רב יהודה" "סתמא", כלומר, לרב יהודה שהיה תלמידם של רב ושמואל. והכינוי "רבי יהודה" הוא מפני שהיה רבו המובהק של האמורא "רחבה".
2.
המשך תוס':
וי"מ דקאמר רבי משום דספק ליה אי שמע מרבי יהודה תנא או מרב יהודה אמורא והיינו דאמר בעלמא דייק וגמר שמעתיה מפומיה דרביה כרחבה דפומבדיתא דאמר רחבה א"ר יהודה הר הבית סטיו כפול היה
יש מי שמפרש שהכינוי "רבי" הוא מפני שהאמורא רחבה לא ידע בוודאות אם למד את הדברים מרבי יהודה התנא, או מרבי יהודה האמורא. ותוס' מציין שענין זה הוא דוגמא למקירם נופים בש"ס [אבל הביטוי "דרביה כרחבה" - 2 מופעים בש"ס בלבד, כולל סוגייתנו!]
3.
תוס' דוחה את ההסבר לעיל:
ואין נראה דא"כ הוה ליה למימר דאפילו ספק דגברי גריס כדאמר לעיל בפ"ק (דף יח:) גבי רב יהודה ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל
תוס' מעיר שהגמרא בדף יח מדגישה שרב יהודה אמר במפורש שלא ידע אם שמע מ"רב" או מ"שמואל", ואם כן גם בסוגייתנו יכול היה לומר שיש לו ספק אם שמע מרבי יהודה או מרב יהודה.
4.
כשתוס' אומר שהספק היה אם מדובר ברב יהודה האמורא או ברבי יהודה "תנא" כנראה שהוא מתכוון לרבי יהודה הנשיא.
5.
המשך תוס':
ועוד דכי מייתי התם ההוא דסטיו כפול היה הוה ליה לאתויי נמי הך דשמעתין אלא היינו דיוקא דידיה ממה שהיה אומר בלשון רבו ולא היה רוצה לשנות הלשון אע"פ שהוא לשון משונה דקאמר סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו והוה ליה למימר אצטוונית היתה כדאמר בפ"ק דפסחים דף יג: ושם) [וע"ע תוס' ביצה דף יא: ד"ה אמר].
6.
שתי האפשרויות שמובאות בתוס' מובאות גם ברש"י מסכת ביצה דף יא עמוד ב:
ורחבא אמר רבי יהודה - יש מפרשים: ספק משמיה דרבי יהודה נשיאה ספק משמיה דרב יהודה, ואני אומר: לא ראה רחבא את רבי יהודה נשיאה, דהא מפומבדיתא הוה, ולא מצינו שעלה לארץ ישראל,
ועוד: כי אמרינן בעלמא דדייק וגמר שמעתתא מפומיה דרביה כרחבא דפומבדיתא - הוה לן למימר: דאפילו ספיקי דגברי גריס, כדאמרינן בדרב יהודה בהכל שוחטין (חולין דף יח, ב), ונראה בעיני: משום דרבו מובהק היה, ולא היה לומד מרב אחר הוה קרי ליה רבי, דלא נספקיה בדרב יהודה אחרינא.
לפי רש"י "רב יהודה" היה רבו המובהק של האמורא "רחבא" ולכן נקרא "רבי יהודה". רש"י מדגיש: "ולא היה לומד מרב אחר", כלומר, מדובר במקרה חריג, ב"רבו המובהק" - לגמרי.
7.
באפשרות הראשונה רש"י אומר: אולי מדובר ברבי יהודה נשיאה. האם כוונתו לרבי יהודה הנשיא בעצמו, או אולי לנכדו של רבי יהודה הנשיא, שהיה "רבי יהודה נשיאה" – בארץ ישראל, וחי כנראה בזמן "רב יהודה" בבבל. ורש"י דוחה פירוש זה בגלל שלא מצינו שהאמורא "רחבא" עלה לארץ ישראל. כמו כן, ברור מדברי רש"י שהוא סובר, שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." פירושו שהאמורא "הצעיר" ראה פנים אל פנים את האמורא "המבוגר".
7.1
ובגמרא, שנאמר: "ורחבא אמר רבי יהודה", הכוונה שלא ברור לגמרא אם האמורא "רחבה" אמר את הדין בשמו של רב יהודה, או בשמו של "רבי יהודה".
8.
מכאן ניתן להסיק מסקנה חשובה: כאשר הגמרא אומרת "אמר רב... אמר רב..." הכוונה היא שעורך הגמרא יודע שאותו רב אמר בשם רב אחר [שהיה רבו], ואין הכוונה שהאמורא עצמו מכריז: "אומר אני [רב...] אומר רב...", אלא אם כן נאמר שהאמורא עצמו – רחבא – לא זכר אם למד זאת מרב יהודה או מרבי יהודה, וכנראה לא מדובר בבעיית זיכרון, אלא כנראה בכל מקרה למד והסיק זאת מדברי אחד מהם, ולא שמע ממנו ממש את הדין בלשון המובא בגמרא. ועובדה זו קשה יותר לזיכרון.
[ראה גם "מתיבתא", הערה ל, וב"ילקוט ביאורים", עמוד נא]
