מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

הקב"ה מטיל שלום בין איש לאשתו

המשנה (סוטה ז ע"א- ע"ב) מתארת את המעמד הקשה והמבזה המתרחש בבית המקדש כשאשה נשואה מובאת לשם לאחר שנסתרה עם אדם אחר בפעם השניה, ולאחר שכבר התרו בה בפני עדים שלא תעשה זאת. לטענתה, היא טהורה, ולא היה דבר בינה לבין אותו שהתייחדה עמו. מצב שכזה יוצר משבר אימון חריף בין בני הזוג. הבעל חושד, ויש רגליים לדבר שמשהו בהתנהגותה המוסרית של אשתו לא תקין, בנוסף לזאת שהיא לא היתה רגישה לתחושותיו ואזהרתו של בעלה, ונסתרה שוב עם אותו גבר זר. קיימת אמנם אפשרות להתגרש ולפרק את המשפחה, כי לא ניתן לכפות על האשה לשתות את המים המרים וכל המתלווה לזה, אך "פרשת סוטה" עוסקת כשהאיש והאשה מעונינים לשקם את הזוגיות, והאשה מסכימה לשתות את המים המרים.
אין מקיימים משפט בין האיש והאשה, בשאלה מי צודק. ההכרעה האם חשדו של הבעל נכון, או שהאשה דוברת אמת, יהיה באופן ניסי - הקב"ה יכריע בדבר. כל זה בתנאי בסיסי, שגם האיש מנוקה מעוון, "שלא בא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל" (רמב"ם הל' סוטה ב, ח).
כשמאיימים עליה, אומרים לה: "עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים" (סוטה ז ע"א), אך אם בכל זאת יש צורך: "שם הגדול שנכתב בקדושה, אמר הקב"ה: ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו" (ויקרא רבה [וילנא] פרשה ט, ט). הרמב"ן רואה בשיקום המשפחה משמעות ערכית נעלה גם לחיי העם כולו: "אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום. כי חפץ למען צדקו ליסר הנשים שלא תעשינה כזמת יתר העמים, ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם. ...הנס הגדול הזה שהוא נעשה להם לכבודם ולהיותם עם קדוש" (רמב"ן במדבר ה, כ). שיקומה של המשפחה, טהרתה של האשה לאחר החשד שדבק בה, הוא בסיס להשראת שכינה על העם כולו.