סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה – מעלי גרה

 

"מתניתין. סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה ... גמרא. תנו רבנן: אלו הן סימני בהמה: כל בהמה מפרסת פרסה וגו', כל בהמה שמעלת גרה, בידוע שאין לה שינים למעלה - וטהורה. וכללא הוא? והרי גמל דמעלה גרה הוא, ואין לו שינים למעלה - וטמא! גמל ניבי אית ליה. והרי בן גמל דניבי נמי לית ליה! ותו, הרי שפן וארנבת דמעלת גרה הן, ויש להן שינים למעלה - וטמאין! ועוד, שינים מי כתיבי באורייתא? אלא הכי קאמר: כל בהמה שאין לה שינים למעלה - בידוע שהיא מעלת גרה, ומפרסת פרסה וטהורה וכו'" (חולין, נט ע"א).

פירוש: גמרא. על מה ששנינו במשנה שסימני בהמה טהורה נאמרו מן התורה, תנו רבנן [שנו חכמים], אלו הן סימני בהמה — ככתוב: "כל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה". ומוסיפים: כל בהמה שמעלת גרה — בידוע שאין לה שינים חותכות למעלה בקדמת הפה, וטהורה. ותוהים: וכללא [וכי כלל] הוא זה? והרי גמל שמעלה גרה הוא, ואין לו שינים למעלה, ובכל זאת הריהו טמא? ומשיבים: גמל ניבי אית ליה [שני ניבים יש לו] מלמעלה, שן מכאן ושן מכאן. ושואלים: ועדיין כלל הוא? והרי בן גמל, גמל צעיר, דניבי נמי לית ליה [שניבים גם כן אין לו], והוא טמא! ותו [ועוד], הרי שפן וארנבת שמעלת גרה הן ויש להן שינים למעלה, ובכל זאת הם טמאין? ועוד יש לשאול, שינים מי כתיבי באורייתא [האם הן כתובות בתורה] כסימן טומאה? ומסיקים: אלא הכי קאמר [כך אומר] התנא, כך צריך להבין את הדברים: כל בהמה שאין לה שינים למעלה — בידוע שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה, וטהורה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)


שם עברי: מעלי גרה    שם באנגלית:   Ruminants   שם מדעי:  Ruminantia


נושא מרכזי: הקשר בין סימני הכשרות של החיות והבהמות הטהורות לתכונותיהן


תקציר: הסימנים שנתנה התורה ובעקבותיה חז"ל על מנת להכיר את החיות והבהמות הטהורות אינם מאפיינים מקריים אלא יוצרים מארג תכונות המגדיר קבוצת בעל חיים מסויימת, תת סדרת מעלי הגרה (כנראה שמלבד משפחה אחת בקבוצה זו כל המינים טהורים). המאפיינים של מעלי הגרה שהם: פרסה שסועה, העלאת גרה, העדר ניבים, העדר חותכות בלסת העליונה ונוכחות קרנים קשורים זה לזה וקשורים לאורח החיים הצמחוני שלהם. התורה בחרה במעלי הגרה כראויים לאכילה משום שהם שייכים "לנרדפים" ולא ל"רודפים". היותם "נרדפים" קשורה בקשר הכרחי עם התכונות המורפולוגיות, האנאטומיות והפיסיולוגיות שלהם. ניתן להציע שמעלי הגרה נבחרו גם בגלל היותם "חסכנים" בצריכת האנרגיה ובכך התורה מגלה לנו את חשיבות חלקו של האדם בשמירה על האיזון האקולוגי בעולם. מפריטי הפרסה (למשל סוסים) אינם טהורים למרות היותם צמחונים בגלל מזגם התוקפני של רבים מהם ובגלל מערכת העיכול ה"בזבזנית" שלהם. ראוי להדגיש שהשימוש שנעשה במאמר זה בטרמינולוגיה המדעית אינו בא לצמצם את אמונתנו ב"בעל הבירה" כמקור "התפתחות" העולם כולו וכמקור "התפתחות" התאמות בעלי החיים המתוארות במאמר זה. "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשי בראשית".

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
 

מבוא ביולוגי

רשימת בעלי החיים הטהורים שהתורה מנתה כוללת חיות ובהמות (1) שכולן שייכות לתת סדרת מעלי הגרה (2). בדברים (יד ד'-ה') אנו מוצאים: "זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים. איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר". לפני שאפנה לדון במעלי הגרה אציג את המערכת הטקסונומית שעליה נימנית תת סדרה זו. הקבוצה הכללית שבה אעסוק היא קבוצת הפרסתנים (Ungulata), שאיננה קבוצה טקסונומית (בין הסדרות הכלולות בה אין קרבה "משפחתית"), המונה 6-8 סדרות של יונקים. הפרסתנים הם בעלי פרסות ההולכים על קצות האצבעות כהתאמה לאורח חיים של ריצה. בין הסדרות הנכללות בקבוצה וחשובות להמשך הדיון נמצאים מפריטי פרסה (Perissodactyla) ומכפילי פרסה (Artiodactyla). שתי סדרות אלו נקראות "פרסתנים אמיתיים". יתר הסדרות בקבוצת הפרסתנים, כמו למשל סדרת השפנאים, נכללות בקבוצה הנקראת תת-פרסתנים. חשוב להעיר שהמיון בימינו מבוסס לא רק על מבנה מורפולוגי אלא גם על השוואת רצפי D.N.A ולכן הלוויתנים, למשל, שאמנם חסרים פרסות נכללים בקבוצה בגלל קרבה גנטית רבה למכפילי הפרסה.



שרטוט 1. סכימת הטקסונומיה של הפרסתנים

הפרסתנים ה"אמיתיים" הם קבוצה מגוונת של אוכלי עשב החיים בעדרים גדולים בדרך כלל בשטחים פתוחים (מינים מעטים כגון האיילים חיים ביערות אך אוכלוסיותיהם קטנות יחסית). שטחים נרחבים על פני כדור הארץ אינם מתאימים, בגלל מיעוט משקעים, להתפתחות עצים אך מאפשרים את התפתחותם של חד שנתיים ובעיקר דגניים. שטחים אלו כוללים, למשל, את ערבות העשב של הסוואנות והפמפס. אזורים אלו מאוכלסים בקבוצה גדולה של יונקים המותאמת לשתי הבעיות העיקריות הקיימות בבית גידול זה. א. מרחבים פתוחים אינם מאפשרים למצוא מחסה ולכן אורגניזם החי בהם חייב להתפתח בכיוון של זיהוי מוקדם של טורפים, הגדלת מהירות הבריחה, יכולת הסתתרות והסוואה ומבנה חברתי עדרי. ב. ניצול המזון: א. מערכת השיניים צריכה להיות מותאמת לליחוך ולעיסת עשב שבהרבה מקרים מכיל כמות גדולה של צורן הגורם לשחיקת השיניים. ב. העשב מכיל בעיקר תאית שאינה ניתנת לעיכול על ידי יונקים וערכו התזונתי נמוך יחסית. בסעיף הבא אתייחס בעיקר להתאמות מכפילי פרסה (שסועי פרסה) מעלי הגרה לבית גידולם אם כי חלק מהתאמות קיים גם במפריטי הפרסה (למשל סוסיים). כבר מעתה כדאי לשים לב לכך שמעלי הגרה מותאמים טוב יותר לבית גידול עשבוני בהשוואה לקבוצות הפרסתנים האחרות וזו אחת מהסיבות שבגללן כמעט כל המינים שבוייתו, לצורך מאכל, מבין הפרסתנים, היו מעלי גרה.

א. הגנה מפני טורפים
1. אם נתבונן בפרסתנים נראה כי לרבים מהם רגליים ארוכות מאד. הרגליים מופעלות באמצעות גידים בה בשעה שהשרירים סמוכים למרכז הכובד של הגוף דבר המקטין את משקל הרגליים ומונע את התעייפותן. המגע עם הקרקע הצטמצם בעקבות התנוונות האצבעות והמעבר לתנועה על קצות האצבעות (ניתן לזהות את שרידי האצבעות המנוונות בשלד הגפיים). חלק מהפרסתנים (מכפילי פרסה) נעים על שתי אצבעות, כדוגמת היען בין העופות, ואילו אחרים (מפריטי פרסה) נשענים על אצבע אחת בלבד. ההליכה על קצות האצבעות מגדילה את אורך הרגל ובכך את מרחק הפסיעה ומקטינה את החיכוך עם הקרקע. המעבר לתנועה על ראשי האצבעות חייב את חיזוקן והגנתן משום שמשקל בעל החיים מתחלק על פני שטח קטן יותר בהשוואה לבעל חיים הצועד על כל האצבעות. הפתרון היה בהתפתחותו של המאפיין המשותף לכל הפרסתנים והוא הנרתיק הקרני או הפרסה המתפשטת מעל לפרק האחרון של האצבע ומגינה עליה. הפרסה מפחיתה עד למינימום את שטח המגע בין כף הרגל ובין האדמה ומאפשרת ניתוק מהיר בשעה הריצה.
2. הזיהוי המוקדם של הטורפים מתאפשר בזכות גובהם היחסי הרב של הפרסתנים המאפשר תצפית למרחקים גדולים. ההתנהגות העדרית של מעלי הגרה מאפשרת להם לזהות טורפים מוקדם ככל הניתן מבלי להשקיע זמן רב בתצפיות משום שזמן זה מתחלק בין מספר פרטים רב. יתרון נוסף בחיי להקה הוא הפחתת הסיכון היחסי לכל פרט להיטרף.
3. מעלי הגרה עוסקים בליחוך עשב במשך זמן קצר, יחסית, ובשאר הזמן מסתתרים במקומות מוגנים. לרבים מבין הפרסתנים יש צבעי הסוואה המותאמים לצבע הרקע שבו הם חיים.

ב. תזונה
הפתרונות לטיפול במזון הם בשלושה תחומים: 1. הגדלת יעילות תלישת העשב על מנת לקצר את משך הזמן שבעל החיים חשוף לטריפה. 2. שיפור יכולת טחינת המזון. 3. הגדלת יעילות עיכול המזון.

1. הגדלת יעילות איסוף המזון קשורה למבנה הגולגולת ומבנה השיניים. חלל הפה גדול יחסית ומכיל כמות עשב רבה בזכות שלד הפנים המאורך. להגדלת חלל הפה תורמת גם נוסחת השיניים של מעלי הגרה. בלסת התחתונה נוצר פיניון (ריווח) בין החותכות והניבים ואילו בלסת העליונה התנוונו החותכות והניבים. במינים מעטים בלבד נשמרו הניבים כאמצעי הגנה (גמלים בוגרים, בזכרי כמה ממיני האיילים). כתחליף לניבים התפתחו הקרניים כמכשיר הגנה. תלישת אגודות עשב גדולות יחסית מתבצעת ביעילות ובמהירות על ידי אחיזתן בין הלשון ובין משטח הסחוס בלסת העליונה וחיתוכן בעזרת החותכות של הלסת התחתונה. פעולה זאת אפשרית בזכות היות החלק החיצוני של הלסת העליונה משטח שטוח ורחב ריק משיניים. המזון נבלע במהירות, וכמעט בלי לעיסה, ועובר עיכול מאוחר יותר בעזרת העלאת גרה במקום מסתור. למבנה הרגליים המאפשר ריצה מהירה וממושכת יש יתרון לא רק כהגנה מפני טורפים אלא גם כאמצעי חשוב להשגת מזון. על מנת לספק את התצרוכת האנרגטית הדרושה להם חייבים הפרסתנים לאכול כמויות עשב גדולות ולכן עליהם לנדוד על פני מרחקים גדולים על מנת להגיע למרעה מתאים. התנועה תוך כדי אכילה חשובה גם על מנת להגן על הצמחים בכל אתר מפני הכחדה בעקבות רעיית יתר.

2. שיפור יכולת הטחינה הושג בעזרת מבנה שיניים מיוחד ובלוטות רוק גדולות המסייעות בטחינת המזון. השיניים טוחנות טוב יותר בזכות גבשושיות אמייל (החומר הקשה ביותר בגוף בעלי החיים) סהרוניות. לטוחנות שכותרן עלולה להשחק עקב המזון הקשה יש שורש המאחר להסגר ובכך מתאפשרת גדילתן במשך זמן רב והן נעשות גבוהות.

3. כהתאמה למזון המורכב בעיקר מתאית מתבצע העיכול בעזרת העלאת גרה. במעלי הגרה התפתחה סימביוזה עם מיקרואורגניזמים מעכלי תאית שהייתה כרוכה בהתפתחות מערכת עיכול בעלת מבנה מורכב המאפיינת את הקבוצה. על מנת לאפשר את פירוק המזון, דל הקלוריות, בכמות שתספק את האנרגיה הדרושה יש צורך בקיבה גדולה וגוף גדול המסוגל לשאת אותה ומסיבה זו רוב הפרסתנים הם בעלי חיים גדולים יחסית .

לשיפור ביעילות איסוף המזון (סעיף 1 לעיל) ולהעלאת הגירה (סעיף 2) יש יתרון לא רק מתוך נקודת מבט של אספקת מזון אלא גם בהגנה מפני טורפים משום שתוך כדי העלאת גרה בעל החיים יכול לצפות בסביבתו או להסתתר. מנגנון איסוף מזון יעיל עשוי לקצר את משך הזמן שבו עסוק בעל החיים בתלישת העשב, זמן שבו ראשו מופנה כלפי הקרקע ולכן הוא חשוף לטריפה.

לסכום, אנו מוצאים בכל הפרסתנים ה"אמיתיים" התאמות לחיים במרחבים פתוחים ותזונה המבוססת על רעייה אך מכלול התכונות הייחודי של מעלי הגרה הופך אותם לקבוצה המנצלת את בית הגידול באופן היעיל ביותר. כאמור, רוב רובם של בעלי החיים שבוייתו לשימוש כמקור מזון היו מעלי הגרה. היתרון של מעלי הגרה הוא בניצולת המזון הגבוהה שלהם בהשוואה לפרטיי הפרסה שאינם מעלי גרה. הסוסים, למשל, נחשבים כ"בזבזני אנרגיה" משום שהם מעכלים רק חלק מהתאית אותה הם אוכלים ואת השאר פולטים כמזון לא מעוכל.
 


 

 עדרי זברות וגנו במישורי הסרנגטי          צילם:    David Dennis from Pozuelo de Alarcón, Madrid, Spain
 
מעניין שכבר האברבנאל התייחס למארג התכונות של אוכלי העשב:

"... ואין הכוונה באלה התנאים שבעבורם תהיה הבהמה טמאה כי הם אינם עושים טהרה בעצמם אבל הכוונה בזה היא שהם סימנים מורים על היות הבהמה ההיא טהורה והעדרם מורה היותה טמאה. והטעם בזה שהבהמות שיש להם הסימנים האלה על הרוב בשרם נאות לאכילת האדם מפני שסבת עלות הגרה היא שאין לה טוחנות בלחי העליון כדי לטחון מאכלה, ובעבור זה לא תוכל לאכול עצמות רק עשבים שתבלעם שלמים, וכשיתרככו בכרס מפני החום הטבעי מעלה אותם דרך הגרון וטוחנת אותם בלסתותיה ובולעתם שנית ומיני. הבהמות האלו הם שמנות וטובות למאכל האדם לפי שימצאו מזונם תמיד בכל מקום, גם שמזגם יותר שוה לפי שהם יזונו מהעשב לח ויבש ומפני זה לא תהיינה הבהמות האלו אכזריות וטורפות ולא זדוניות. ויורה עוד על זה שפרסותיהם שסועות ורחבות שאינן צריכות לשנים וצפרנים כמו החיות הטורפות שמזונם בשר ודם ועצמות שיולידו באוכל אותם מזג חם ויבש אכזריות חמה ושטף אף אבל אלה הולכים על הארץ לאכול מעשב השדה. וכבר ביאר הנביא ע"ה (שם י"א) שבזמן הגאולה העתידה אריה כבקר יאכל תבן. ובעבור זה לא ירעו ולא ישחיתו ושיגור הזאב עם הכבש ונמר עם גדי ירבץ ופרה ודוב תרעינה לפי שאכילת הבשר והדם והעצמות שאוכלים הבעלי חיים טורפים הוא סבה לרוע מזגם והיותם דורסים ותופשים מה שאין להם. והטבע בעבור זה הכין להם הצפרנים והשנים לטרוף טרף למזונם. אמנם בבהמות הטהורות אשר מזונם עשב השדה הכין להם הטבע פרסות שסועות ורגלים רחבים לצורך הליכתם על הארץ ללקוט מזונם ממנה ולא נתן להם הטבע טוחנות. לפי שאינם צריכות למאכל העשב ולזה היו סימני הבהמה הטהורה שתהיה מעלת גרה ומפרסת פרסה כי זה מורה על טוב מזגה שאינה טורפת וחומסת".

 

סימני כשרות הבהמות והחיות

התורה מתארת לנו את החיות (והבהמות) הטהורות בפסוקים "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו" (ויקרא, יא ב'-ג') ובפסוק "וכל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלה גרה בבהמה אתה תאכלו (דברים, יד ו'). בספר דברים נשנו תיאורים אלה עם מספר הבדלים שבהם עסקו חז"ל והמפרשים. על פי דרכו של הרמב"ם הרי שהמאפיינים שהתורה תיארה אינם סיבת ההיתר או האיסור אלא סימנים המאפשרים לזהות את קבוצת המינים הטהורים. אומר הרמב"ם: "... ודע שאלו הסימנים, רוצה לומר העלאת גרה ושסיעת פרסה בבהמות, וסנפיר וקשקשת בדגים, אין מציאותם סבת ההתר ולא העדרם סבת האסור, ואמנם הם סימן יודע בו המין המשובח מן המין המגונה (מורה הנבוכים חלק ג פרק מח). שלושת המאפיינים שהתורה מתארת מגדירים היטב קבוצה מובחנת של יונקים שאותה היא מתירה לאכול – תת סדרת מעלי הגרה. יש בגישה שאותה אציג מעין דרך שלישית לתאור מעמד סימני הטהרה (סימן או סיבה). ראה עוד במאמרו של הרב אברהם סתיו "סימני טהרה".

פירושו של הסימן הראשון "מפרסת פרסה" נתון למחלוקת בין המפרשים. האבן עזרא (ויקרא, יא ג') סובר ש"מפריס פרסה" הוא בעל פרסה: "מפרסת - שם התואר וכן מקרין מפריס והטעם כל שהוא מתוארת שהיא בעלת פרסה". כך מפרש גם הרשב"ם: "מפרסת פרסה - ציפורן אחד כעין מנעל ולא צפרנים בכל אצבע בארנבת ושפן". ושסעת שסע - מובדלת הפרסה לשנים ולא פרסה אחת שלימה כסוס וחמור וכו'". ב"כתב והקבלה" אנו מוצאים: "מפרסת פרסה. הרשב"ם פירש מפרסת פרסה צפורן אחד כעין מנעל ולא צפרנים בכל אצבע כארנבת ושפן, ושוסעת שסע, מובדלת הפרסה לשנים ולא פרסה אחת שלמה כסוס וחמור. ואמר הרנ"ו ולפי זה פתרון הכתוב כך הוא: כל בהמה שבתולדתה מפרסת פרסה שיש ברגלה צפורן כדמות מנעל המכסה את הרגל, וכן בתולדתה שוסעת שסע שנראה כשתי פרסות טהורה לאכילה, שהרגל במלת הצפורן כעין מנעל הוא הנקרא בלשון הקודש פרסה לפי שמכסה את הרגל, מלשון ופרשו השמלה (דברים כ"ב) ופרשו בגד כליל תכלת וכן כל לשון פריסה בשי"ן או בסמ"ך כולם מענין זה הם, כי השי"ן והסמ"ך ענין אחד להם כמו הלא פרס לרעב לחמך שיפרוס שולחנו לפני העני הרעב וכן עוללים שאלו לחם פורש אין להם". על הקשר בין "הפריס" לפרסה אנו לומדים מדברי הגמרא (חולין נא ע"ב): "והא א"ר יוחנן: מודה היה רבי שמעון לענין קדשים שאינו קדוש? הכא במאי עסקינן - שהפריס על גבי קרקע". מפרש רש"י: "כגון שהפריס על גבי קרקע - ננער לעמוד ותחב פרסותיו לעמוד דאמרינן לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה אינה צריכה מעת לעת".

על פי פירוש זה שלושת הסימנים שהתורה נתנה מצמצמים באופן הדרגתי את קבוצת בעלי החיים הטהורים. הסימן הראשון "כל מפרסת פרסה" מכליל את כל הפרסתנים בקבוצה. בהמשך מגביל הסימן "שוסעת שסע" את ההכשר רק למכפילי פרסה ולבסוף מצטמצמת הקבוצה למעלי הגרה בלבד בקטע הפסוק "מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו" (ראה בשרטוט 1).

גישה שונה ורווחת יותר לפירוש המונח "מפרסת" היא ש"מפרסת" איננה פרסה אלא מלשון סדוק כלומר פרוס. כך מפרשים התרגומים ובאונקלוס אנו מוצאים: "כל די סדיקן פרסתא ומטלפן טלפין פרסתא מסקא פשרא בבעירא יתה תיכלון". כך גם מפרש רש"י: "מפרסת - כתרגומו סדיקא. פרסה - פלאנט"ה בלע"ז" (ד"ר משה קטן מתרגם לכף רגל). שפתי חכמים מפרש את דברי רש"י: "רצה לומר שאינו מגזירת פרסה אלא לשון סדוקה היא, ופרסה היא פלנט"א בלע"ז ובלשון אשכנז כסו"ט, והוכחת התרגום הוא מדכתיב ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס, והלא לכולם יש פרסה שדורסים בה על הארץ, אלא על כרחך מפרסת לשון סדוקה היא". ההוכחה לכך ש"מפרסת" פירושה "סדוקה" ולא "בעלת פרסה" היא העובדה שהתורה אומרת על השפן שאיננו מפריס והרי לכאורה יש לו פרסות. הוכחה זו איננה מקובלת על החולקים משום שלדעתם פרסה נקראת כך רק כאשר היא שלימה ועוטפת את כל הרגל. וכך כותב הרשב"ם: "ציפורן אחד כעין מנעל ולא צפרנים בכל אצבע בארנבת ושפן". כדאי לזכור שעל פי הטקסונומיה המודרנית אכן השפן איננו נכלל בין הפרסתנים ה"אמיתיים". בסופו של דבר גם על פי פירוש זה המינים המותרים הם שוסעי שסע ומעלי גרה. הצורך במאפיין הנוסף "שוסעת שסע" נובע מתוך כך שיתכנו מינים, כמו הגמל, שפרסתם אמנם סדוקה אך רק מלמעלה ולכן התורה הוסיפה גם את הצורך בשסע בחלק התחתון של הפרסה. ניתן להניח שעל פי השיטה הראשונה האומרת ש"מפרסת" היא בעלת פרסה אין התורה צריכה לצוות במיוחד על פרסה סדוקה שהרי כל בהמה וחיה השוסעת שסע פרסה בוודאי סדוקה גם מלמעלה. וכנראה מסיבה זו אומר הרמב"ם בספר המצוות (מצות לא תעשה קעב) שיש רק שני סימנים לבהמות הכשרות: "... אבל מאמרו (שם) כל בהמה מפרסת פרסה ומעלת גרה בבהמה אותה תאכלו הנה הודיע שכל מי שאין בו שני הסימנין האלו יחד הוא מוזהר מאכילתו וכו'"

על פי שני הפירושים יש לפנינו דוגמה יוצאת דופן לכך שאנו מצליחים למצוא הקבלה בין הטקסונומיה המודרנית לדרך המיון של התורה (שרטוט 1). אין בדברים משום טענה שאין עוד דוגמאות להקבלה אלא שייתכן ואין באפשרותנו לזהות אותן בגלל קשיים בהגדרת בעלי החיים. סימן נוסף לבעלי החיים המותרים מובא בברייתא (חולין (צוקרמאנדל) פ"ג הלכה כ'): "אלו הן סמני בהמה: לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלה גרה בבהמה אותה תאכלו. כל מעלת גרה אין לה שנים מלמעלה וכו'". הגמרא (חולין, נט ע"א) מקשה על הזיקה המוחלטת שיוצרת הברייתא בין העלאת גרה, נוכחות שיניים וטהרה משום שקיימים יוצאים מן הכלל שהם הגמל, השפן והארנבת הטמאים. כתוצאה מקושי זה מנסחת הגמרא את הקשר באופן הפוך: "כל בהמה שאין לה שנים למעלה בידוע שהיא מעלת-גרה ומפרסת פרסה וטהורה". הגמרא מוסיפה: "תני דבי ר' ישמעאל ואת הגמל כי מעלה גרה הוא, שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל לפיכך פרט בו הכתוב". "שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מפריס פרסה וטמא אלא החזיר לפיכך פרט בו הכתוב" (שם). אכן פרט ליוצאים מן הכלל אלה ביתר מכפילי הפרסה כל הסימנים כרוכים יחד.

סימני כשרות נוספים המובאים בגמרא הם א. מבנה השרירים (בשר) ב. נוכחות קרנים: א. "היה מהלך במדבר, ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה חתוכות, בודק בבשרה; אם מהלך שתי וערב - בידוע שהיא טהורה, ואם לאו - בידוע שהיא טמאה" (חולין, נט ע"א). מדובר באדם שמצא בהמה שאין אפשרות לבדוק אם יש לה שיניים וכיצד נראות פרסותיה. הפתרון המוצע הוא לבדוק את מבנה השרירים. ב. "רבי דוסא אומר: יש לה קרנים - אי אתה צריך לחזור על טלפים, יש לה טלפים - צריך אתה לחזור על קרנים" (חולין, נט ע"ב).
 

טעמי המצווה

בעלי חיים "נרדפים"
מארג המאפיינים של מעלי הגרה איננו מקרי והוא נובע מגורם ראשוני משותף המהווה גם סיבה לכך שהיונקים הכשרים לאכילה נבחרו רק מתוך קבוצה זו (3). התורה התירה את אכילתם של בעלי החיים הנרדפים (נטרפים) ולא את הרודפים (הטורפים). "אמר רבי אבהו: לעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין, שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה, והכשירן הכתוב לגבי מזבח (בבא קמא, צג ע"א). אכילת בעלי חיים אכזריים גורמת לאוכל להיות אף הוא אכזרי. כותב הרמב"ן (ויקרא, יא י"ג): "והסימן הגדול בעופות היא הדריסה, שכל עוף הדורס לעולם טמא, כי התורה הרחיקתהו מפני שדמו מחומם לאכזריותו ושחור וגס, ומוליד המרירה השרופה השחרחורת, ונותן אכזריות בלב ... והנה טעם האיסור בעופות, מפני אכזריות תולדותם, והבהמות יתכן שיהיו כן, מפני שאין בבעלי הגרה והפרסה השסועה דורס, והשאר כולם יטרופו". מבין היונקים הגדולים הקבוצה המובהקת ביותר של "הנרדפין" הם אוכלי העשב מעלי הגרה.

התפריט המבוסס על אכילת עשב גרר אחריו את מארג התכונות המאפיין את מעלי הגרה. חלק מתכונות אלו (התכונות שנימנו בתורה ובדברי הגמרא) מהווה מערך קבוע הקיים בכל המינים השייכים לקבוצה וקשור לאופיים ה"נרדף". ההתמחות באכילת עשב חייבה "ויתור" על הניבים, שהיו עשויים לסייע בהתגוננות מפני טורפים, ועל החותכות העליונות. הצורך לברוח במהירות מטורפים והצורך לגמוא מרחקים ארוכים להשגת מזון הביאו להתפתחות הליכה על ראשי האצבעות שהיתה כרוכה בהתפתחות הפרסות. למכפילי הפרסה יש יתרון בתנועה בשטחים מסולעים (או בטיפוס על עצים) משום שקצה הרגל גמיש יותר ומצליח להאחז בזיזי סלע ("הרים ליעלים"). הטלפים מאפשרות למינים כמו עז הבר לטפס על עצים (ראה עוד במאמר "ההוא גדיא ... דחזא חושלא באפומא דגר"). בהליכה על פני משטחי חול שטח הפנים הגדול יותר של רגל מכפילי הפרסה מונע את שקיעתה התאמה שאנו מוצאים בשוכני חולות כמו הראמים. בהתפתחות הטלפים (שני חלקי הפרסה) נאלצו מעלי הגרה "לוותר" על נשק נוסף והוא הטופרים (צפורניים מחודדות) שגם הם כלי התקפה והגנה חשוב בין בעלי החיים. העלאת הגרה נובעת הן מהצורך של מעלי הגרה לבלוע מזון במהירות ולהסתתר והן מכך שהעשב המכיל בעיקר תאית קשה לעיכול. כתחליף לניבים והטופרים ש"נלקחו" מהם התפתחו במעלי הגרה הקרנים העשויות לשמש גם להגנה מפני טורפים. רואים אנו, אם כן, שהתכונות המורפולוגיות, האנאטומיות והפיסיולוגיות של מעלי הגרה מעידות על היותם אוכלי עשב כלומר "מן הנרדפין ולא מן הרודפין".

ייתכן וגם לאופים הנוח והסבלני של מעלי הגרה היה מקום בבחירתם כמזון המשפיע על תכונות האדם. כאמור, מעלי הגרה אינם טורפים אך בנוסף לכך רבים מהם אינם טריטוריאליים ולכן אינם מפגינים תוקפנות זה כלפי זה. חלק מהמינים יוצרים עדרים גדולים במהלך כל השנה בזכות יכולתם לשמור על היררכיה קבועה ויכולתם של עדרים שונים לחלוק טריטוריה משותפת. עדרים גדולים עשויים להתקבץ יחד ולרעות ב"שלום ורעות" ובהכנעה ביחס לפרט הדומיננטי, המשכוכית. תכונות אלו הנפוצות בקרב בני משפחת הפריים הביאו לכך שהם היו אבות המוצא לכל המינים (פרט לאיל הצפון) המבוייתים מקרב מעלי הגרה. אמנם בחלק ממיני מעלי הגרה הזכרים תוקפניים במהלך עונת החיזור הקצרה אך לאחר מכן חוזרים להתנהגות עדרית. העובדה שהפרסתנים ככלל ומעלי הגרה בפרט אינם טריטוריאליים קשורה לדרך התזונה שלהם. התנהגות טריטוריאליות מאפיינת בדרך כלל את הטורפים משום שכמות המזון מצומצמת יותר (היזכר בפירמדת המזון) ולכן יש לשמור על טריטוריה בגודל שיספק את תצרוכתו של בעל הנחלה.

שאלה שיש לתת עליה את הדעת היא מדוע נבחרו רק מעלי הגרה מבין כל הפרסתנים שהרי גם מפריטי הפרסה צמחונים בדומה למעלי הגרה? התשובה העיקרית טמונה, לענ"ד, בטעם ה"אקולוגי" שיובא להלן אך ייתכן וגם על פי דברינו עד עתה, ובמיוחד בעזרת הטיעון האחרון העוסק בהתנהגות החברתית של מעלי הגרה, ניתן לענות על השאלה. מפריטי הפרסה אמנם צמחונים ומבחינה זו שייכים ל"נרדפים" אך חלקם מגלים התנהגות אלימה הן ביחס לבני מינם והן ביחס למינים אחרים. לקרנף השייך למפריטי הפרסה יצא מוניטין כבעל חיים תוקפני ומסוכן. גם הזברות, החמורים והפרדים תוקפניים מאד ושומרים בקנאות על הטריטוריה שלהם (ראה במאמר "על בההוא פיתחא דהוו קיימין ביה כודנייתא חוורתא"). הם מסוגלים להרוג בעזרת שיניהם או בבעיטות בעל חיים החודר לטריטוריה שלהם. הסוסים מהווים מזה אלפי שנים כלי מלחמה חשוב בגלל אופים הנועז. מפריטי הפרסה אמנם צמחונים אך לרשותם עומדים שני כלי נשק שמעלי הגרה חסרים. יש להם חותכות בלסת העליונה שבעזרתן ניתן לנשוך ופרסות הרגלים עלולות להיות קטלניות. לעומת זאת מכפילי פרסה, בדרך כלל, אינם בועטים משום שבעיטתם איננה יעילה הן כתוצאה מכך שהטלפים גמישות והן משום שעוצמת החבטה איננה מרוכזת בנקודה אחת אלא מתפזרת על פני שתי הטלפים.

טעם "אקולוגי"
טעם אפשרי נוסף לבחירת מעלי הגרה הוא "אקולוגי". התורה התירה לאדם לאכול רק את בעלי החיים הצמחונים כחלק ממערכת מצוות שנועדה לשמור על העולם ועל ברואיו באופן הרמוני (4). בחברות אקולוגיות (צמחים ובעלי חיים) בשיווי משקל קיימת חוקיות ביחס בין הביומסה של רמות התזונה השונות במארג המזון. הביטוי המתמטי של חוקיות זו הוא הכלל האקולוגי הנקרא "פירמידת המזון". על פי כלל זה נמצאים בבסיס הפירמידה הצמחים (יצרנים) שהביומסה שלהם הגדולה ביותר בחברה. מעליהם עומדים בעלי החיים הצמחונים (צרכנים ראשוניים) שהביומסה שלהם קטנה יותר ולבסוף הטורפים הראשוניים והמשניים (ראה בשרטוט 2). הירידה בכמות הביומסה עם הטיפוס במארג המזון נובעת מכך שבכל רמת מזון קיים בזבוז אנרגיה הנובע מקיומם של תהליכי חיים המשחררים אנרגיה לסביבה ואינם נאגרים כחלק מהביומסה של בעל החיים שצרך את אנרגיה זו. למשל, שמירת טמפרטורת גוף קבועה ביונקים ובעופות "מבזבזת" כ – 80% מהאנרגיה שבעל החיים צרך ולכן קבוצות אלו נחשבות ל"בזבזניות" אנרגיה. תזונה ממזון צמחוני חסכונית מאד בהשוואה לאכילת בשר משום שהיא מנצלת את כל האנרגיה שנאגרה בצמח. לצורך הכנת 1 ק"ג בשר יש להשקיע כ - 10 ק"ג צמחים למרות שכמות האנרגיה האצורה בשני סוגי המזון איננה באותו יחס. ייתכן ומסיבה זו נאסרה, מלכתחילה, לאדם הראשון אכילת בשר. בהיתר שניתן לאדם הראשון, מאוחר יותר, לאכול בשר היה משום "פשרה" בין השיקולים האקולוגיים ובין השיקולים הקשורים לנפש האדם (ראה ב"חזון הצמחונות והשלום"). ייתכן שגם אז הותר לאכול רק את בעלי החיים הנמצאים ברמת המזון החסכונית ביותר כלומר בעלי החיים הצמחוניים.

וכך מתאר רבי משה קורדובירו ב"תומר דבורה" את שרשרת המזון (5):

עפר יינק עשב
        עשב ילחך כשב
              כשב יאכל גבר
                      גבר יבלע קבר


היבט אקולוגי נוסף קשור באופן ייחודי לבחירת מעלי הגרה, להיתר אכילה, מכלל היונקים הצמחוניים. הפרסתנים, ככלל, מנצלים למחיתם עשבים (בעיקר דגניים) שמחד גיסא חלקם בביומסה העולמית גדול מאד ומאידך גיסא אין הם זמינים לרוב בעלי החיים. מזון זה מיוצר בבתי גידול נרחבים שהתנאים הסביבתיים הקיימים בהם אינם מתאימים לאיכלס קבוצות צמחים אחרות. הכוונה לערבות העשב בסוואנות ובפמפס שאלמלא נוכחותם של הפרסתנים לא היו מנוצלות כראוי. ניתן לומר שהפרסתנים מייצרים עבור המערכת האקולוגית העולמית מזון בעזרת משאבים (קרקע, אנרגיית שמש ומשקעים) "אבודים" למעשה. יתרון אקולוגי נוסף הקשור לשנים שכבר תוארו הוא העובדה שניתן לגדל את הפרסתנים בעדרים גדולים מאד העשויים לספק מזון (בשר וחלב) לאדם ובכך למנוע את הצורך בניצול מערכות אקולוגיות טבעיות. אם עד עתה תיארתי את חשיבותם של הפרסתנים באופן כללי הרי שלמעלי הגרה יש חשיבות מיוחדת משום שניצולת התאית במערכת העיכול שלהם גבוהה בהשוואה לפרטיי הפרסה וכך נוכל להבין את פשר הכללתם בין בעלי החיים הכשרים בניגוד למפריטי פרסה.

לסיכום הטעם האקולוגי: אדם האוכל בשר טורפים מפיק כמות אנרגיה זהה, באופן עקרוני, לאכילת בשר בעלי חיים צמחונים אלא שכמות הצמחים הדרושה לייצור בשר טורפים גדולה פי 10 (בערך) מאשר לייצור בשר צמחונים. בהשוואה בתוך קבוצת הצמחונים עצמה הרי שמעלי הגרה זקוקים לכמות של 60% (בערך) מזון בהשוואה לצמחונים שאינם מעלים גרה. מסיבה זו האדם ביית לצורך מזונו כמעט אך ורק מעלי גרה. התורה ומצוותיה משקפים גם את חוקי הטבע מבחינת "הסתכל באורייתא וברא עלמא". הקב"ה מתגלה בעולם הן על ידי התורה והמצוות והן על ידי נפלאות הבריאה ולכן אין להתפלא, אפוא, כאשר המצוות מתגלות כבעלות יתרון לקיומו ההרמוני של העולם ויושביו.


שרטוט 2. דיאגרמת פירמידת המזון האקולוגית

 
 


(1) על ההבדל בין חיות ובהמות ראה בסוף המאמר "דבי מר יוחני טחני ריחים בערודי".
(2) על זיהויים של בעלי החיים הכשרים ועל מספרם ראה במאמרו של מרדכי כסלו, "בחינת הזיהויים של עשרת מיני מעלי-הגרה הטהורים על-פי הטקסונומיה". אלקנה ביאליק, חיות טהורות בתורה ובנ"ך".
(3) הרב אלחנן סמט מציע שהצמחונות היא גם תנאי לכשרותן של קבוצות בעלי החיים האחרות ולא רק היונקים והעופות. ראה בספרו "עיונים בפרשת השבוע" בפרשת שמיני.
(4) "ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך וכו'" (קהלת רבה (וילנא) פרשה ז י"ג).
(5) תודה לרב יעקב פישר על ההפניה למקור זה.

 

 

רשימת מקורות:

מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 115-116).
הרב אלחנן סמט, "עיונים בפרשת השבוע", בפרשת שמיני.  הוצאת מעליות, ירושלים תשס"ח. 
ג'ארד דיימונד, רובים חיידקים ופלדה, הוצאת עם עובד תשס"ח (עמ' 124-137).  תודתי לד"ר יחיאל פלשנר על ההפניה למקור זה.

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 


 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר