חידת הקרן האחת / יעקב צ. מאיר

חולין נט ע"ב

פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון

למדנו בגמרא, 'וקרש, אע"פ שאין לו אלא קרן אחת – מותר'. איזו חיה היא ה'קרש'? מפרש רב יהודה 'קרש – טביא דבי עילאי. 'בי עילאי' לפי רש"י הוא שם של יער ובו, ככל הנראה, חיות עצומות למראה, או שמא אין זה אלא כינוי לחיות שהן 'ממין העליונים' או 'המעולים'. כך או כך 'קרש' הוא שם אחר ל'טביא'. האותיות טי"ת וצד"י מתחלפות בין הארמית והעברית ועל כן אין 'טביא' אלא צבי (ממש כשם עבדו של רבן גמליאל). לסברה זו מצטרף גם רש"י המפרש 'קרש – דיי"ן בלע"ז', ואין 'דיי"ן' אלא daim - 'יחמור' בצרפתית. ממשיכה הגמרא לתאר את אותה חיה פלאית, '..אמר רב יוסף שיתסר אמהתא הוי משכיה דטביא דבי עילאי'. לפי רב יוסף שש עשרה אמות אורכו של הצבי האדיר.

היו שהציעו שמדובר בחד הקרן האגדי, אותה דמות פלאית שאיננה נעדרת מאף מיתולוגיה בעולם המערבי. אלא שאז קשה פסיקתה החד משמעית של הגמרא והשתלשלותה אל הרי"ף והרמב"ם, שה'קרש' כשר לאכילה – משמע שמדובר בחיה זמינה. קוהוט, בעל ה'ערוך השלם', הציע שמדובר בקרנף. אלא שלשיטתו קשה שבעתיים כשרותו של ה'קרש'.

הברקה אפשרית בזיהוי של ה'קרש' העלה מחבר בן דורנו, הרב אמיתי בן דוד, בעל ספר 'שיחת חולין' על מסכתנו. הרב בן דוד מביא את הירושלמי (שבת פ"ב ה"ג) הדן בזיהויו של ה'תחש' שעורו שימש לבניית המשכן. 'רבנן אמרין מין חיה טהורה וגדילה במדבר... ר' אבון אמר קרש היה שמה'. וכך מוסיף מאפיין נוסף לזיהוי החיה והוא תרגום אונקלוס ל'תחש' – 'ססגונא'. את חידת הקרן האחת מסביר הרב בן דוד, בעקבות דיוק של המהר"ם שיף על דף ס' במסכתנו, לא כקרן יחידה הקבועה במצחה של החיה אלא כקרן יתרה. לשיטתו, ל'קרש' לא קרן אחת אלא - שלוש. ואיזו חיה כשרה יש שעורה ססגוני (מנומר?), שאורכה כשש עשרה אמות ושיש לה שלוש בליטות במצחה? אין זו אלא ה... ג'ירפה.