הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "הלכה כרב באיסורים" "הלכתא" "ואיבעית אימא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין נג ע"א-ע"ב

"איתמר, רב אמר: אין חוששין לספק דרוסה, ושמואל אמר: חוששין לספק דרוסה. דכולי עלמא: ספק על, ספק לא על - אימא לא על; ספק כלבא ספק שונרא - אימא כלבא; על, שתיק, ואיתוב בינייהו - אימר שלמא שוי; קטע רישיה דחד מינייהו - נח מריתחיה; איהו קא מעואי ואינהו קמקרקרן - בעותי קא מבעתי אהדדי;
כי פליגי, דאיהו קא שתיק ואינהו קמקרקרן, מר סבר: מעשה קא עביד בהו, ומר סבר: מחמת בעתותיה הוא דקא עבדן.
אמר אמימר הלכתא חוששין לספק דרוסה
א"ל רב אשי לאמימר: האי דרב, מאי?
א"ל: לא שמיע לי! כלומר, לא סבירא לי; 
ואי בעית אימא: הדר ביה רב לגבי דשמואל. דההוא שרקפא דספק דרוסות דאתא לקמיה דרב, שדרינהו לקמיה דשמואל, חנקינהו ושדנהו בנהרא; ואי ס"ד לא הדר ביה, לישרינהו! אלא מאי, הדר ביה, ליסרינהו! אלא, אתריה דשמואל הוה;."

 

1.
השלבים בסוגיה:

1.1
הצגת מחלוקת בין רב לשמואל.

1.2
הצגת המקרים בהם הם אינם חולקים

1.3
הצגת המקרה עליו הם חלוקים "כי פליגי..."

2.
אמימר פוסק "הלכתא חוששין לספק דרוסה". אמימר הוא זה שפוסק "הלכתא..." ושונה מהביטוי "והלכתא..." שלגביו דנו בדפים האחרונים שיתכן וזו תוספת יותר מאוחרת של הסבוראים.

2.1

ויש לשאול: הרי הכלל הוא שהלכה כרב נגד שמואל "באיסורים", ומדוע אמימר פסק כשמואל [וזו שאלת רב אשי לאמימר, להלן]?

2.2
התשובה היא, שמותר לאמורא כלשהו לפסוק בניגוד לכללי הפסיקה הרגילים מפני שהכללים תקפים כל עוד אין בגמרא הכרעה מפורשת.

2.3
אולם בכל זאת, מהו הנימוק שאמימר פסק בניגוד ל"רב"? כנראה בגלל שסברת שמואל נראית לו בפני עצמה.

3.
שאלה: מדוע אמימר לא אמר בפירוש: "והלכתא כשמואל"? לגבי שאלה זו יש מי שאומר שאמימר מתכוון לפסוק פסיקה "כללית", שבכל ספק דרוסה יש לפסוק לחומרא ולא רק בספק בסוגייתנו. ["מתיבתא", הערה ד]

3.1
לגבי ה"והלכתא". לפעמים בש"ס מציינים את שם החכם שכמותו הוכרע, ולפעמים מציינים את גוף ההלכה עצמה שאמר חכם מסויים.

4.
רב אשי שואל את אמימר מדוע לא פסק כרב. כך מפרשים הפרשנים את שאלת רב אשי. אמימר היה רבו של רב אשי.

5.
אמימר ענה לרב אשי "לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי". משמע שאמימר טוען שהוא לא מקבל את סברת רב.

5.1
מדוע הוא לא הסתפק באמירת "לא סבירא לי" והוסיף גם "לא שמיע לי"?

5.2
יש מי שאומר שהמילים "כלומר לא סבירא לי" הם תוספת משובשת,

5.3
ויש מי שאומר שזו תוספת של סבוראים שבאו לפרש את הביטוי "לא שמיע לי",

5.4
ויש מי שאומר שהתוספת מדגישה שסברא זו לא מקובלת כלל וכלל ואין להקל כקולא של "רב" בשום תנאי. ["מתיבתא", הערה ו].

5.5
יש עוד כמה מופעים בש"ס, שביטוי זה מופיע בהקשר של אמימר ורב אשי.

6.
השאלה היא האם "לא שמיע לי" הכוונה שהוא לא שמע ולא הכיר את דעת רב, ולא ידע שחולק הוא על שמואל. אבל אז הוא צריך לחזור בו אחרי שרב אשי "גילה" לו את דעת רב.
יכול להיות שאמנם כך הוא, ולכן מייד אמימר הוסיף "לא סבירא לי" כלומר גם אחרי שנודעה לו שיטת "רב" בכל זאת אמימר לא סובר כמותו ומכריע כשמואל.

6.1
ומדוע בתחילה אמימר לא אמר שהוא פוסק כשמואל. כנראה יש לומר שבאמת בשלב הראשון דינו של שמואל נאמר ב"סתם", ולא כמחלוקת בין רב לשמואל.

6.2
ויש מי שאומר, שבסופו של דבר אמימר טוען ש"לא שמיע לי" לא שמע שיש מחלוקת בין רב ושמואל ["מתיבתא", הערה ו, בסוף]

7.
הביטוי "לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי" - 10 מופעים בש"ס. כמעט בכולם מוזכר רב אשי. על כן נראה, שביטוי זה מהווה דיון "פנימי" בין עורכי הגמרא!

8.
"ואיבעית אימא" – הסבר אחר מדוע אמימר לא התייחס ל"רב". רב חזר בו. ונראה שאפשר לומר כאן, שהסבר זה – ה"איבעית אימא" – הוא הסבר אחר לדברי אמימר, או שזהו ההסבר של אמימר עצמו שאומר שרב חזר בו והודה לדברי שמואל. והגמרא מביאה הוכחה לכך ש"רב" חזר בו. זאת אומרת שאין זו השערה של אמימר ש"רב" חזר בו. אמנם זה מתאים גם להנחה שה"ואיבעית אימא" נאמר על ידי "עורך הגמרא".

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)