סקר
איזה דפוס אני מעדיף?
טלמן
וגשל
עוז והדר
מסורת הש"ס


 

מתנות כהונה / דידי רייכנר

חולין קל ע"א - קלח ע"ב


פרקים עשירי ואחד עשר שבמסכת חולין עוסקים במתנות הכהונה הניתנות לכהנים מבהמת החולין – פרק עשירי עוסק בדיני הזרוע הלחיים והקיבה שניתנות לכהן לאחר שחיטת הבהמה ופרק אחד עשר דן בהלכות ראשית הגז שמקבל הכהן בעוד הבהמה בחיים.
מהעיון במקורות של מתנות כהונה אלו הבאות מן עולם החי המפורטות בפרקים עשירי ואחד עשר במסכת חולין עולה ומתקבל לנגד עיננו דמיון רב למתנות כהונה אחרות – פופולאריות יותר הבאות מן עולם הצומח (1), כפי שיבואר להלן.
 

הזרוע הלחיים והקיבה

נראה שהגמרא בפרק עשירי מנסה ליצור קשר מסוים בין הזרוע הלחיים והקיבה הניתן לכהנים לבין מעשר ראשון הניתן דווקא ללווים. (2)
בשלב ראשון הגמרא (קלא.) מסתפקת בדעת רב על היחס בין הלווים לזרוע לחיים וקיבה:
"ההוא ליואה דהוה חטף מתנתא אתו אמרו ליה לרב אמר להו לא מסתייה דלא שקלינן מיניה אלא מיחטף נמי חטיף? ורב אי איקרו עם (3) משקל נמי לשקול מינייהו אי לא איקרו עם רחמנא פטרינהו מספקא ליה אי איקרו עם אי לא איקרו עם"
בהמשך מובאות ברייתות שונות דרכן הגמרא מנסה להכריע את הסתפקות זו אך בסופו של דבר עולה כי דיון זה שנוי במחלוקת תנאים ומפאת הספק אנו פוסקים שאין מוצאים מיד הלווים את המתנות.
כחלק מהדיון מובאת תוספתא בפאה פרק ב :
"ארבע מתנות עניים שבכרם... ושלש שבתבואה... שנים שבאילן... כולן אין בהם טובת הנאה לבעלים... מעשר עני המתחלק בתוך ביתו יש בו טובת הנאה לבעלים... ושאר מתנות כהונה כגון הזרוע והלחיים והקבה אין מוציאין אותן (מידו) לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי"
המשפט האחרון בתוספתא מעורר תמיהה במקצת – מדוע שאנו נחשוב כי את הזרוע לחיים והקיבה מוציאים מידו של הלוי על מנת לתת אותן ללוי חבירו – היכן שמענו שמביאים מתנות אלו ללוי כלל?
הן מהתוספתא והן מדברי רב נראה כי הזרוע הלחיים והקיבה במקורן אולי שייכות לכל שבט לוי (4) ולא רק לכהנים דבר שקשה לקבל.
הגמרא אמנם מתעלמת מהקושי בדברי התוספתא אך פותרת אותו מכיוון אחר לאחר שמדייקת מן התוספתא:
"אין מוציאין אותן (מידו) לא מכהן לכהן ולא מלוי ללוי" - הא מלוי לכהן מוציאין אלמא איקרו עם ! - כגון הזרוע ולא זרוע ומאי ניהו מעשר ראשון..."
בלי שום הרחבה או הסבר הגמרא פשוט מחליטה להעמיד את דברי התוספתא במעשר ראשון כיון שהוא נחשב "כגון הזרוע (לחיים וקיבה)" כלומר שדומה לו בפנים מסוימות, אוקימתא זו מצביעה על הזיקה שיוצרת הגמרא בין המתנות והמעשר.
חשוב להבהיר כי את אוקימתא זו (שמדובר במעשר ראשון) הגמרא נזקקת לשכלל מעט ולהסביר שמדובר לפי שיטת ר' אלעזר בן עזריה הסובר שאפשר לתת מעשר ראשון גם לכהן וכן לאחר הקנס שקנס עזרא את הלווים שאין לתת להם עוד מעשר ראשון ולבסוף אף דוחה הגמרא את אוקימתא זו – אך מכל מקום היא משתמשת בה בברייתא אחרת שבה היא כן מתקבלת ואכן נוצר לבסוף דמיון בין מעשר ראשון למתנות כהונה ואפילו הלכה למעשה – שאת שניהם נותנים לכהן ולא ללוי וכך כותב הרמב"ם בהלכות מעשר ראשון:
" ...ועזרא קנס את הלוים בזמנו שלא יתנו להן מעשר ראשון אלא ינתן לכהנים לפי שלא עלו עמו לירושלים"
נמצינו למדים כי קיימת זיקה (5) כלשהי בין הזרוע הלחיים והקיבה לבין מעשר ראשון בפשט הגמרא ואף להלכה - שניהם היו נוהגות לכאורה בכל שבט לוי אך בפועל רק הכהנים זוכים בהם, ועם כל זאת עדיין לא ברור מה בדיוק הקשר בינהם ומה המשמעות שיש לו ועל כך ידובר בהמשך.
 

ראשית הגז

פרק אחד עשר בחולין עוסק כאמור בענייני ראשית הגז. בתוספתא של פרק זה מובאת מקצת משיטתו של רבי אלעאי בדינים שונים של ראשית הגז בהם הוא חולק על חכמים. בגמרא, שיטת רבי אלעאי מקבלת נפח משמעותי יותר ואף מתגלית הסברה העומדת מאחוריה: "רבי אלעאי יליף נתינה (דראשית הגז) נתינה מתרומה" (קלו.) – בעקבות כך רבי אלעאי מדמה את ראשית הגז לתרומה בהרבה אופנים והגמרא עומדת על ההשלכות השונות שיש לכך כדלהלן:
"אי מה תרומה טובלת אף ראשית הגז טובלת? ... אי מה תרומה חייבים עליה מיתה וחומש אף ראשית הגז חייבים עליו מיתה וחומש?... אי מה תרומה ראשון ושני אחריה אף ראשית הגז ראשון ושני אחריה?... אי מה תרומה מחדש על הישן לא אף ראשית הגז מחדש על הישן לא?... אי מה תרומה גדל בחיוב חייב גדל בפטור פטור אף ראשית הגז נמי גדל בחיוב חייב בפטור פטור?... אי מה תרומה ממין על שאינו מינו לא אף ראשית הגז ממין על שאינו מינו לא?... אי מה תרומה בעינן ראשית ששיריה ניכרין אף ראשית הגז ששיריה ניכרין?...
ניתן לראות בבירור כי לשיטה זו ההקבלה בין ראשית הגז לראשית הדגן (תרומה) מתקבלת מאוד ברצינות בקרב האמוראים.
מכל אלו יוצאת הלכה למעשה אחת אותה פוסקת הגמרא בסוף ההשוואה המרובה לתרומה:
"אמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא (...) כר' אלעאי בראשית הגז דתניא רבי אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ" וכן פוסקים הרי"ף והרמב"ם. (6)
אך לא רק בשיטת רבי אלעאי קיימת השוואה זו – בהמשך הפרק הגמרא דנה בשיעור ראשית הגז שיש לתת לכהן ובתוך הדיונים הרבים מובאת מימרא של רב ושמואל:
"רב ושמואל דאמרי תרוייהו ראשית הגז בששים תרומה בששים פאה בששים..."
מן האמור לעיל עולה באופן ברור כי המקבילה של ראשית הגז בעולם הצומח היא התרומה – מה שניתן לראות אף במישור של הפסוקים כפי שיתבאר להלן.
 

המתנות בפסוקים

כעת נעבור להתבונן בפסוקים של המתנות. הזרוע הלחיים והקיבה וכן ראשית הגז מופיעים שניהם בפרשיה קצרה בספר דברים פרק יח פסוקים ב-ה.
וכך נאמר לגבי הזרוע הלחיים והקיבה:
(ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
מפשט הכתוב קשה להתבלבל – את המתנות נותנים לכהנים בלבד ואין מקום להוסיף את הלווים, אך בעיון במיקומה של מצווה זו תתגלה לעיננו נקודה מעניינת. פרק יח בדברים פותח בשני פסוקים המקדימים את פרשיה זו:
(א) לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְדֹוָד וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן:
(ב) וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְדֹוָד הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ:
לאור הפסוקים ניתן לראות את מתנות הכהונה (הזרוע הלחיים והקיבה) בהם זוכים הכהנים כתחליף לנחלה בארץ ישראל שבמקום לרשת נחלה בקרקע הם זוכים לנחלה אחרת – נחלת ה'. ואכן את הכהנים מפצים כהוגן, אך מה לגבי הלווים שהרי גם הם כלולים בשבט לוי שלא מקבל נחלה?
את התשובה לכך נמצא אם נשים לב ששני פסוקים אלו מחזירים אותנו לספר במדבר שגם בו בפרק יח מתפרטות מתנות הכהונה לכהנים ובתוך מתנות הכהנים מופיעה פרשת מעשר ראשון (פסוקים כ-כד) הניתן ללווים ושם נאמר:
"כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַידֹוָד תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה"
יוצא אם כן שגם מעשר ראשון וגם הזרוע הלחיים והקיבה ניתנים לבני שבט לוי כפיצוי על כך שאינם נוטלים נחלה – מעשר ראשון מהתבואה - ללווים ומתנות מהבשר - לכהנים. נתון זה מסביר מעט את ההשוואה שנוצרת בין מתנות כהונה אלו בספרות חז"ל.

לגבי ראשית הגז ותרומה אין צורך יותר מאשר לקרוא את פסוק ד (פרק יח) בשלמותו:
"(ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ"
התרומה נקראת "ראשית הדגן" ובאה מהצומח וראשית הגז היא המקבילה לה ובאה מן החי.

לסיכום נוכל לראות שמכל רכושם של ישראל מקבלים הכהנים מתנה מועטת – בין מהצומח, בין מן החי ואפילו מן הדומם וכך למעשה יוצא שהעם אחראי לפרנסתם של הכהנים המשרתים במקדש ה' וכך מסיימת פרשייתנו-
(ה) כִּי בוֹ בָּחַר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְדֹוָד הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים:
וכן כתב הרמב"ם:
כיון שזיכה לו הקב"ה בתרומות שהן לחמו ויינו וזיכה לו במתנות בהמה וקדשי מקדש שהבשר שלו זיכה לו בראשית הגז ללבושו ובגזל הגר והחרמים ושדה אחוזה ופדיון בכורות להוצאותיו ושאר צרכיו שהרי אין לו חלק בנחלה ובבזה:


 


(1) הרמב"ם אגב, שם את הלכות הזרוע הלחיים והקיבה וראשית הגז בתוך ספר זרעים בהלכות בכורים.
(2) לפחות מדין תורה – כפי שיתבאר בהמשך.
(3) כלומר אם נכללו בציווי הנאמר במתנות כהונה "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת העם" ומשום כך מחוייבים במתנות.
(4) ניתן עוד להוסיף שעל דרך הדרש הזרוע והלחיים והקיבה נלמדים מהמעשה של פנחס: "דורשי חמורות היו אומרים הזרוע כנגד היד וכן הוא אומר ויקח רומח בידו ולחיים כנגד תפלה וכן הוא אומר ויעמוד פנחס ויפלל קבה כמשמעה וכן הוא אומר ואת האשה אל קבתה" רק בעקבות מעשה זה זכה פנחס ל"ברית כהונת עולם" כלומר שלפני כן הוא עוד לא היה כהן ובעודו לוי זכה לזרוע לחיים וקיבה – מה שמחזק את טענה זו.
(5) רמזים נוספים לזיקה זו מופיעים אף במקומות שונים בש"ס ובברייתות כגון בגמרא שבת (נו.): "ויטו אחרי הבצע" (נאמר לגבי בניו של שמואל) רבי מאיר אומר: חלקם שאלו בפיהם, רבי יהודה אומר: מלאי הטילו על בעלי בתים, רבי עקיבא אומר: קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע. רבי יוסי אומר: מתנות נטלו בזרוע. וכן בתוספתא תרומות (א,יד) : "לא יתרום בעל הבית את המעשר ויטול רשות מלוי ולא הזרוע והלחיים והקיבה ויטול רשות מכהן אבל מלוה אותן להיות מפרישין עליהן מחלקן"
(6) הרמב"ם בפסיקתו זו אף רומז מעט על הקשר בין ראשית הגז לתרומה: "ואינה נוהגת אלא בארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כראשית הדגן"



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר