הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "לית הלכתא כוותיה ד..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין מז ע"א

"ואמר רבא: ה' אוני אית לה לריאה, אפה כלפי גברא - תלתא מימינא ותרתי משמאלא; חסיר, או יתיר, או חליף - טרפה. ההוא יתירתא דאתאי לקמיה דמרימר, הוה יתיב רב אחא אבבא, א"ל: מאי אמר לך? א"ל: אכשרה ניהלה, א"ל: הדר עיילה קמיה! א"ל, זיל אימא ליה למאן דיתיב אבבא: לית הלכתא כוותיה דרבא ביתרת; והני מילי - דקיימא בדרא דאוני, אבל ביני ביני - טרפה."

1.
רב אחא מדיפתי [כנראה זהו "רב אחא" בסוגייתנו] ומרימר חיו בזמן רבינא.

2.
מדוע הגמרא לא הביאה את דינו של מרימר כדעה שחולקת על רבא והיא העדיפה ליידע אותנו על דעתו של מרימר דרך ה"סיפור" ועל ידי הביטוי "לית הלכתא..."

3.
נראה לומר: "מרימר" שימש גם כ"עורך הגמרא", ולכן הוא התבטא על ידי הלכה למעשה ועל ידי קביעת הלכה: "ולית הלכתא...".

4.
בכל זאת הוא היה יכול להסתפק בקביעה "לית הלכתא כרבא", או בביטוי "והלכתא...", ומדוע הגמרא נזקקת לסיפור המעשה?

5.
ויש לומר: סמכותו של רבא גדולה מאד ואי אפשר לבטלו "סתם", ולכן רק כאשר "מרימר" נהג שלא כרבא, כנראה שבא ללמדנו שדינו מוסכם על כל "עורכי הש"ס" - דורו של רב אשי ורבינא ותלמידיהם.

6.
בהמשך הסוגיה:

ההוא ביני ביני דאתא לקמיה דרב אשי, סבר רב אשי למיטרפה; א"ל רב הונא מר בר אויא: כל הני חיוי ברייתא הכי אית להו, וקרו לה טבחי עינוניתא דוורדא. והני מילי - מגואי, אבל אגבה, אפילו כטרפא דאסא - טרפה.

כלומר, בהמשך הסוגיה יש המשך דיון של רב אשי בזה [כך משמע קצת בפרשנים – "מתיבתא", עמוד ב, הערה ב, שרב אשי אמנם מסתמך על הדברים הקודמים של מרימר].