מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

קריעת הגט

אשה שאמרה לשליח התקבל לי גיטי, והשליח חזר ואמר שהוא קיבל את הגט, אבל הגט לא נמצא בידו- צריכה שתי כיתי עדים. שנים שאומרים: בפנינו אמרה לשליח שיקבל את הגט, ושנים שאומרים: בפנינו קבל וקרע. בגמ' מבואר שקריעת הגט היתה בזמן שהגויים גזרו על המצוות ואסרו קבלת גיטין, ועל כן היו קורעים אותו לאחר קבלתו.
הגזרה על האיסור להתגרש מופיעה במשנה בכתובות פט ע"א: "רשב"ג אומר: מן הסכנה ואילך, אשה גובה כתובתה שלא בגט". הרב מרדכי פוגלמן (שו"ת בית מרדכי חלק ב סי' כט) כותב שהמקור לגזירת מלכות במסופר בגמ' מעילה יז ע"א: "פעם אחת גזרה המלכות גזרה...שיבעלו את הנדות". – "שלטונות רומי בארץ ישראל גזרו ואסרו את הטבילה, והתוצאה היתה כי אלה שלא עמדו בנסיון הגזירה בעלו נדות. נציבי רומי בארץ ישראל אחרי חורבן הבית השני התכוונו בעצם בגזירה זו נגד הנשואין, כלומר שעם ישראל בארץ ישראל לא יפרה וירבה. הם ידעו שרובם יעמדו בנסיון הגזירה ולא ישאו נשים ועם ישראל יכלה. ולכן היו עורכים בימי הגזירות האלה את הנשואין בצינעא, כדי שלא ירגישו בהם השלטונות. ...כתוצאה מזה היו הנשים שהתגרשו מבעליהן בארץ ישראל בימים ההם מפחדות להחזיק בידיהן את הגט, בכדי שלא יוודע על ידי זה כי היו נשואות ושטבלו במקוה טהרה. ולכן מיד אחר קבלת הגט על ידי האשה קרעוהו או שרפוהו".
גם כיום, על אף שחלפה הגזרה, קורעים את הגט לאחר נתינו. בטעם הדבר כתב הרב ישראל איסרליין בשם המהרי"ל: "הטעם שלא יבוא לידי האשה ותבוא לגבות כתובתה (ע"פ בבא מציעא יח ע"א). אבל מורי אומר דשמא זה הטעם הוא כדאיתא (בגיטין סד ע"א) דבשעת הגזירה הוצרכו לקרוע. אע"ג דהאידנא [=כיום] הגזירה בטל, מכל מקום נהגו לקרוע כבתחילה. וכן מצינו בתקיעת שופר שנהגו לתקוע אחר הקריאה משום גזירה [=תוקעים במוסף בשל הגזרה לא לתקוע בשחרית- ראש השנה לב ע"ב], ואע"ג דהגזירה בטלה, המנהג לא בטל" (תרומת הדשן, פסקים וכתבים סי' מ).