הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "אם תימצי לומר"; "רב פפא"; "רבי ירמיה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא; אמוראים]

חולין מו ע"א

"אמר רב יהודה אמר שמואל: עד בין הפרשות. רב דימי בר יצחק הוה קא בעי למיזל לבי חוזאי, אתא לקמיה דרבי יהודה, אמר ליה: ליחוי לי מר בין הפרשות היכא? א"ל: זיל אייתי לי גדי ואחוי לך; אייתי ליה גדי שמינה, א"ל: בליעה טפי ולא ידיע. אייתי ליה כחוש, א"ל: בליטן טפי ולא ידיע. א"ל: תא אגמרך גמרא, הכי אמר שמואל: עד אחת - טרפה, שלישית - כשרה, שניה - איני יודע.
בעי רב הונא בריה דרב יהושע: עד ועד בכלל, או דלמא - עד, ולא עד בכלל?
בעי רב פפא: את"ל עד ולא עד בכלל, פי פרשה, מהו?
בעי רבי ירמיה: את"ל עד ועד בכלל, פרשה עצמה מהו? ת"ש: הפרשה תידון כבשר. מאי לאו, פרשה ראשונה ושניה? לא, שלישית."

1.
הדיון בגמרא הוא על דברי שמואל [בעמוד הקודם], ולכן, יש אומרים, שאמנם בכל ספק בשיעורי חכמים יש להחמיר וכאן בסוגייא יש התלבטות מפני שמדובר בשיעור שקבע שמואל האמורא [ולא בדברי תנאים]. ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד נג, והרמב"ם פוסק להחמיר.

2.
הגמרא מציגה בעיה של רב פפא ואחר כך בעיה של "רבי ירמיה".

3.
"רבי ירמיה" ה"רגיל" חי בתקופת אביי ורבא, ויש גם "רבי ירמיה" שחי בתקופת "רב". בכל מקרה מדובר ב"רבי ירמיה" שחי לפני רב פפא, ומדוע בסוגייתנו הבעייה שלו מוצגת אחרי הבעיה של "רב פפא"?

4.
הרא"ש גורס "רב אשי" במקום "רבי ירמיה". ולפי זה ברור מדוע הוא מופיע אחרי רב פפא. [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד נד, בהערה יא].

5.
ולפי הגירסא בדפוסים שלנו [שמדובר ב"רבי ירמיה"] ניתן ליישב: בעייתו של רבי ירמיה היא המאוחרת מפני שעליה מובא "תא שמע" לפתרון.

6.
נפקות מיהו "רבי ירמיה": יש פוסקים [כהרמב"ם] שמכריעים בבעיות מסויימות בגמרא לפי שיטת ה"אם תימצי לומר". לפי זה הרי שיש לפסוק כ"אם תימצי לומר" של האמורא המאוחר, וזה רב פפא שאמר "את"ל עד ולא עד בכלל".
ואם מדובר ב"רב אשי" הרי שיש לפסוק כמו "אם תימצי לומר" של רב אשי [רבי ירמיה בדפוסים] - "עד ועד בכלל". ראה "מתיבתא", ,ילקוט ביאורים", עמוד נד, הערה יא.

7.
ונראה שיש לפסוק לפי ה"אם תימצי לומר" האחרון בסוגיה, מכיון שתלוי בסדר שערך "עורך הגמרא" ולא תלוי ב"סדר הדורות", ולכן הלכה צריכה להיות "עד ועד בכלל".

8.
לחם משנה הלכות שחיטה פרק ט הלכה ג:

"... ורבינו פוסק דעד ולא עד בכלל כרב פפא.."

לפי דברי ה"לחם משנה" [והוא דן בהרחבה בדברי הרמב"ם] הרמב"ם פוסק "עד ולא עד בכלל", כמו ה"אם תימצי לומר" של רב פפא. וצריך לומר [לפי ההסברים שהבאנו עד כה], שהוא פוסק לפי "רב פפא", שהיה מאוחר "לרבי ירמיה".
הנ"ל נכון רק אם נאמר ששיטת הרמב"ם היא לפסוק כ"אם תיצמי לומר" – ואמנם כך אומרים שזוהי שיטתו העקבית של הרמב"ם.
[הסבר: אם יש בעיה מסויימת עם שני צדדים, והגמרא או האמורא ממשיכים ודנים, שלפי צד אחד בספק יש בעיה נוספת – סימן שהלכה כאותו צד שדנים בדבריו].

9.
ראוי לציין ששיטת הרמב"ם היא שבכל הספיקות בדיני טרפות יש להקל מלבד בספיקות של "דרוסה" [לכן יש הרחבה לגבי דבריו].