הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מתני איפכא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין מה ע"ב

"אמר אמימר משמיה דרב נחמן: תלתא קני הוו; חד פריש לליבא, וחד פריש לריאה, וחד פריש לכבדא, דריאה - כריאה, דכבדא - ככבדא, דליבא - פליגי. מר בר חייא מתני איפכא: דריאה - ככבדא, דכבדא - כריאה, דליבא - פליגי.
אזל רבי חייא בר יוסף אמרה לשמעתא דרב קמיה דשמואל, א"ל: אי הכי אמר אבא, לא ידע בטרפות ולא כלום."

1.
רש"י פוסק כדעה ראשונה בגמרא כדי להתאים לדעת רבי יוחנן. משמע ממנו שאם לא היתה לו סיבה עניינית היה פוסק כדעה אחרונה [="לישנא בתרא"], כפי שיש פוסקים כך.

2.
בכל מקרה הגמרא מספרת ששמואל טוען שרב "לא ידע בטרפות ולא כלום", ולמרות זאת הפוסקים פוסקים כרב מפני הכלל ש"הלכה כרב באיסורים".

3.
מוכח מכאן, שכלל זה ש"הלכה כרב באיסורים" נקבע על ידי "עורך הגמרא", ולא על ידי חכמי בית המדרש, שהרי לא הגיוני שחכמי בית המדרש בתקופת רב ושמואל היו מכריעים בסוגייתנו כרב אחרי דברים חריפים כאלה של שמואל.

4.
כמו כן יש לציין ששמואל קרא לאמורא רב - "אבא".

5.
רש"י מסכת חולין דף מה עמוד ב :

אבא - רב הכי הוה קרי ליה שמואל דרב הוה עדיף מיניה
אני שמעתי אבא ואית דגרסי אבא חברי.

רש"י מביא כמה הסברים:
1. שמואל קרא ל"רב" "אבא" כתואר כבוד מפני שרב היה "בכיר" ממנו.
2. כנראה רש"י מתכוון ששמו של "רב" היה "אבא".
3. יש גירסא, ששמואל כינה את "רב" "אבא חברי" – ומתאים לפירוש השני של רש"י.