הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
כללי פסיקה: "הלכה כסתם משנה"
[אמוראים ; כללי פסיקה]
חולין מג - ע"א
"ואמר ר' יצחק ברבי יוסף אמר ר' יוחנן: הלכה כדברי האומר כזית. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום, הא נשתייר - כשרה אע"ג דלא הוי כזית!
אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן, דאמר ר' יצחק בר' יוסף אמר ר' יוחנן: מרה שניקבה וכבד סותמתה - כשרה."
רש"י מסכת חולין דף מג עמוד א:
הלכה כדברי האומר בכזית - דבעינן כזית שיור בניטל הכבד ופלוגתא היא בפרקין /חולין דף מו) דרמינן סתמי דמתני' אהדדי דקתני רישא אלו טרפות ניטל הכבד ולא נשתייר ממנה כלום הא נשתייר כשרה ואף על גב דליכא כזית
והדר תני אלו כשרות ניטל הכבד ונשתייר ממנה כזית
ומוקמינן לה כתנאי והכא מייתי לה משום שמעתתא דרבי יצחק בר יוסף משמיה דרבי יוחנן.
1.
הסבר לדברי רש"י הנ"ל:
תלמוד בבלי מסכת חולין דף נד עמוד א:
מתני'. ואלו כשרות בבהמה: ניקבה הגרגרת או שנסדקה. עד כמה תחסר? רשב"ג אומר: עד כאיסר האיטלקי, נפחתה הגולגולת ולא ניקב קרום של מוח, ניקב הלב ולא לבית חללו, נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה, ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית, המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה, ניטל הטחול,. ניטלו הכליות, ניטל לחי התחתון, ניטלה האם שלה, וחרותה בידי שמים, הגלודה, רבי מאיר - מכשיר, וחכמים פוסלין
משמע ממשנה זו, שאם ניטל הכבד ונשאר ממנו כזית – כשרה. משמע שרק אם נשאר לפחות כזית. אבל אם נשאר פחות מכזית – פסולה.
2.
מתייחסת לזה הגמרא להלן בדף מו עמוד א :
ניטלה הכבד וכו': הא נשתייר הימנה כלום - כשרה, אע"ג דלא הוי כזית, והתנן: ניטל הכבד ונשתייר הימנה כזית כשרה!
הגמרא מקשה שיש סתירה בין המשנה בדף נד [לעיל בסעיף 1] למשנתנו, שהרי במשנתנו משמע שאם נשאר מהכבד כלשהו הרי שהבהמה מותרת.
2.1
הלימוד ממשנתנו הוא ע סמך דיוק - בלשון הגמרא "הא...".
3.
המשך הגמרא בדף מו:
אמר רב יוסף: לא קשיא; הא ר' חייא, הא ר"ש בר רבי. כי הא דר' חייא - זריק לה, ור"ש בר רבי - מטביל לה.
עונה על כך הגמרא שזו מחלוקת תנאים: סוגייתנו [בדף מג] סוברת כדעת רבי חייא [שאם נשאר מהכבד משהו – כשרה], והמשנה בדף נד סוברת כדעת רבי שמעון ברבי [בן רבי יהודה הנשיא], שרק אם נשאר מהכבד לפחות כזית – כשרה.
4.
בסוגייתנו [בקטע המצוטט בתחילת המאמר]:
ואמר ר' יצחק ברבי יוסף אמר ר' יוחנן: הלכה כדברי האומר כזית
בסוגייתנו רבי יוחנן קבע הלכה כדעה שסוברת, שאם ניטל ממנה הכבד ונשאר ממנה לפחות שיעור כזית – כשרה - כמשנה בדף נד [לעיל בסעיף 1]
4.1
מקשה הגמרא - בסוגייתנו:
והאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום, הא נשתייר - כשרה אע"ג דלא הוי כזית!
ועל כך מקשה הגמרא, הרי רבי יוחנן קבע שהלכה כ"סתם משנה", ומשנתנו סוברת שאם נשאר גם פחות מכזית – כשרה.
5.
וקשה: הרי גם משנתנו - לעיל בסעיף 2, ומובאת גם בקושיה בסעיף 4.1 - היא "סתם משנה", ושאלת הגמרא צריכה להיות מדוע רבי יוחנן מעדיף לפסוק כ"סתם משנה" – כמשנה בדף נד".
5.1
וכך, אמנם מפרש רש"י את קושיית הגמרא:
רש"י מסכת חולין דף מג עמוד א
והא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה - והא נמי סתמא היא ומאי אולמא דסיפא מרישא.
רש"י קורא למשנתנו "רישא", ולמשנה בדף נד - סיפא. משמע מדבריו ששתי המשניות הן משנה אחת.
5.2
או אולי כוונת רש"י היא, שהכינוי "סיפא" הא למשנה האחרונה יותר - בדף נד, לעומת המשנה המובאת ראשונה - רישא - בסוגייתנו.
5.3
אולם נראה לכאורה, שלא כל כך משמע מלשון הגמרא עצמה.
6.
ונראה להסביר כך: הרי הגמרא בדף מד קבעה ששתי המשניות ה"סתומות" הן במחלוקת תנאים. משנתנו היא כדעת רבי חייא והמשנה בדף נו היא כדעת רבי שמעון ברבי. ולכן ברור הניסוח בגמרתנו, "אמר ר' יוחנן: הלכה כדברי האומר כזית" – וכוונתו להדגיש, שהוא לא פוסק כ"סתם משנה" אלא "כדברי האומר", כלומר, כרבי שמעון ברבי.
[ויתכן לחדש שרבי יוחנן סובר שבמחלוקת בין רבי חייא ורבי שמעון ברבי – שניהם חיו באותו דור, ורבי יוחנן הכיר אותם – ההלכה באופן עקרוני היא כרבי שמעון ברבי].
6.1
וייתכן, שעל זה עצמו מקשה הגמרא: מדוע רבי יוחנן מתייחס לרבי שמעון ברבי, הרי מדובר ב"סתם משנה" [כל אחת משתי המשניות], וצריך לפסוק כאחת משתי המשניות הסתומות [הרחבה: שהרי אין שתי משניות או ברייתות שמביאות את דברי רבי חייא ואת דברי רבי שמעון ברבי, אלא הגמרא, שם, רק הביאה עובדות - "מעשה" - שכל אחד מהם פסק [התנהג למעשה – לעצמו] כמשנה אחרת.
7.
עונה גמרתנו: "אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן" [ההמשך בגמרא היא סוגיה חדשה].
ומסביר רש"י:
רש"י מסכת חולין דף מג עמוד א:
אמוראי נינהו - ורבי יצחק סבר דלא כייל רבי יוחנן למימר הלכה כסתם משנה אלא היכא דסבירא ליה אמר בהדיא הלכה כמשנה זו
ואמורא אחרינא אמר משמיה דר' יוחנן הלכה כסתם משנה,
8.
רש"י מרחיב מאד את דברי הגמרא:
רבי יצחק בסוגייתנו שמביא את דברי רבי יוחנן סובר שרבי יוחנן באמת לא קבע את הכלל "הלכה כסתם משנה", וממילא ברור מדוע רבי יוחנן היה צריך לפסוק במפורש "כדברי האומר...". זוהי פסיקה נקודתית ולא קשורה כלל לעניין של "סתם משנה".
ואמורא אחר [ורש"י לא מזהה אותו] הוא זה שסובר שרבי יוחנן כן אמר את הכלל "הלכה כסתם משנה", וחוזרת שאלת הגמרא – הרי יש לפנינו שתי משניות סתומות – ומדוע רבי יוחנן הכריע כאחת מהם?
9.
עונה רש"י:
והיכא דאיכא תרי סתמי דסתרן אהדדי אי איכא טעמא לאלומי חדא מחברתה כי ההיא דסנהדרין דאחד דיני ממונות (סנהדרין דף לד:) אזיל רבי יוחנן בתרה, ואי לא מספקא ליה ולא קבע בהו הלכתא כחד מנייהו ובהני תרי אי הוה משכחינן טעמא בהא דרבי יצחק לא הוה מוקמינן לה באמוראי ומשום דליכא לאלומי איצטריך לן לשנויי דרבי יצחק לית ליה האי כללא דר' יוחנן.
משמע מדבריו – אותו אמורא יגיד שלרבי יוחנן היתה סיבה עניינית להעדיף את אחת משתי המשניות הסתומות, ורבי יצחק סובר, שאין העדפה לאחת מהם, ולכן לא מקבל כלל את ההנחה שרבי יוחנן קבע "הלכה כסתם משנה".
[וראה ב"מתיבתא" ובהערה כ – הסבר "קצת" שונה, ומסביר שאחד האמוראים סובר שבאמת רבי יוחנן לא קבע ש"הלכה כדברי האומר בכזית". ושונה מעט מ"שוטנשטיין", ובהערה 23].
10.
וראה בהרחבה עוד ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד כב [בדברי תוס' ובשאר ראשונים].
11.
תוספות מסכת חולין דף מג עמוד א:
והא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה - אף על גב דסיפא דמתני' (לקמן דף נד.) דאלו כשרות מסייע ליה מכל מקום פריך מכח דמאי אולמיה הך סתמא מהך סתמא כדפירש בקונטרס
עד כאן משמע שמפרש כרש"י.
11.1
ותוס' מעורר שאלה:
ואי משום שהאחרון הוא עיקר במקום שיש סדר למשנה כגון בחדא מסכתא
לכאורה, כשיש שתי "סתם משנה" סותרות/חלוקות במסכת אחת יש להעדיף את המשנה שמובאת אחרונה [לפי הכלל "הלכה כבתראי"?], ולכן רבי יוחנן פסק כמשנה בדף נד, ומדוע הגמרא הקשתה עליו.
11.2
עונה תוס':
מ"מ הך משנה דאלו טרפות ואלו כשרות כחדא בבא חשיב ואין סדר
שתי המשניות הן משנה אחת [כלעיל בסעיף 1 בדברי רש"י], ואין להעדיף את הסיפא על פני הרישא. כלומר, במשנה אחת אין לומר שהסיפא נחשבת כ"בתראי" עד כדי כך שהלכה כמותה לעומת האמור ברישא [למרות שאפשר לומר, שבמקרה כזה "רבי" חזר בו מדבריו ברישא, והוא העדיף והכריע כסיפא, "ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה"].
12.
המשך תוס':
וה"ר יעקב מאורליינ"ש תירץ דהכי פריך והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה וע"כ סתמא דאלו כשרות לאו סתמא מעלייתא היא דאי סתמא מעלייתא היא אמאי איצטריך ר"י לומר הלכה כמותו הא אמר ר' יוחנן חדא זימנא דהלכה כסתם משנה.
המשנה בדף נד איננה "מעלייתא" - "לאו סתמא מעלייתא", אבל תוס' לא מנמק מדוע היא לא "מעלייתא". ולגבי משנה כזאת לא תקף הכלל של "הלכה כסתם משנה".
