הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "דיקא נמי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין מ ע"א

"פסולה אין, זבחי מתים לא, ורמינהי: השוחט לשום הרים, לשום גבעות, לשום נהרות, לשום מדברות, לשום חמה ולבנה, לשום כוכבים ומזלות, לשום מיכאל השר הגדול, לשום שילשול קטן - הרי אלו זבחי מתים!
אמר אביי, לא קשיא: הא דאמר להר, הא דאמר לגדא דהר. דיקא נמי, דקתני דומיא דמיכאל שר הגדול, שמע מינה."

1.
הגמרא מציגה סתירה בין משנתנו לברייתא, ואביי מיישב על ידי העמדת אוקימתא, שבברייתא מדובר ששחט לשם המלאך הממונה, והגמרא מדייקת זאת מהברייתא עצמה.

2.
דבר זה שנוי במחלוקת ראשונים ואחרונים:
מובא בספר "יבין שמועה" עמ' שמא:

" כתב מהר"ר שמואל קלעי (כלל ת"י) בספר משפטי שמואל שאלה קל"ד (דף קע"ח) וז"ל ואע"ג דעלה דעך סיומא קאמר בגמרא דייקא נמי דקתני, ומדקאמר הכי משמע שכך הלכה, מצינו דייקא דלאו הלכה,
והא דדייקא נמי דקתני הוי הלכה היכא דסברא שכנגדה סברא רחוקה וזו שאומר עליה דייקא נמי דקתני היא סברא טובה, או שהסברא שכנגדה סברת יחיד וזו סברת רבים, אז אמרינן דאותו דייקא נמי דקתני דקאמר הלכה היא, דאל"כ למאי איצטריך למימר דייקא נמי דקתני, כיון דבלאו הכי הסברא היתה גוזרת כך,
אבל היכא דהשתי דעות שקולות, וכל שכן אי הוי איפכא דאותה סברא שאומר עליה דייקא נמי דקתני היא סברא רעועה, פשיטא התם דליכא למשמע מדקאמר דייקא נמי דקתני לומר שהלכה כך, דאיכא למימר איצטריך לומר דייקא נמי דקתני לפי שהיא סברא רעועה.

סיכום דבריו בקצרה: כאשר הדין שעליו נאמר "דיקא נמי" איננו דין שמבוסס על יסודות חלשים, אזי כך הוא נפסק גם להלכה.

3.
בסוגייתנו הגמרא מיישבת את הסתירה בין המשנה לברייתא על ידי "אוקימתא", כלומר, בכל אחד מהמקורות מדובר ב"מקרה" אחר.

4.
האם צריך הוכחה לזה? ברוב המופעים בש"ס כשהגמרא מיישבת סתירה על ידי תרוץ של "אוקימתא" – וכן כאשר היא מעמידה מקור תנאי באוקימתא גם בלי קושי מסויים – אין הגמרא מביאה הוכחה מסוג "דיקא נמי". מדוע?

5.
לפי ה"יבין שמועה" לעיל ניתן לומר: כאשר ההסבר – האוקימתא – "קלוש" יש צורך לחזקו על ידי הוכחה. ההוכחה היא בדרך כלל על ידי דיוק מהמקור עצמו - "דיקא נמי".

6.
ונראה להוסיף הסבר: כאשר יש מחלוקת חכמים ניתן לומר על סברת אחד מהם שהיא "קלושה". אולם כשיש סתירה בין מקורות מקבילים, או בכל העלאת קושי מסוג אחר, הרי ברור שכדי להסיר את הקושי די בכך שניתן להבדיל בין שני המקורות באופן כלשהו. הרי הכלל הוא "המוציא מחברו עליו הראיה", דהיינו, כדי להקשות יש צורך בקושיה "חזקה". אולם כדי לדחות את הקושיה די בסברא כלשהו. לפי זה ברור שכל "אוקימתא" [כבסוגייתנו] יש בה כדי ליישב סתירה בין שני מקורות, לכן יש לומר שבסוגייתנו הביטוי "דיקא נמי" בא ללמד, ש"עורך הגמרא" פוסק הלכה כאותה דעה. ומתאים לתוכן הדברים של ה"יבין שמועה" לעיל.