הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור ביטויים ואמורא: "אושעיא זעירא";"מאן תנא" ;"הוא תני לה והוא אמר לה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא; אמוראים]
חולין לא ע"א
"גמ'. טעמא דנפלה, הא הפילה הוא - כשרה ואע"ג דלא מיכוין, מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטתה? אמר רבא: ר' נתן היא, דתני אושעיא זעירא דמן חבריא: זרק סכין לנועצה בכותל, והלכה ושחטה כדרכה - ר' נתן מכשיר, וחכמים פוסלים. הוא תני לה, והוא אמר לה: הלכה כר' נתן."
1.
הגמרא מדייקת מתוך המשנה שאם הסכין לא נפלה מעצמה אלא השוחט הפילה ושחטה הבהמה, אף על פי שלא התכוון לשחיטה – השחיטה כשרה, ומתאים לתנא רבי נתן שסובר שלא צריך כוונה לשחוט כדי שהשחיטה תהיה כשרה. ו"אושיעא זעיר מן חבריא" קבע שהלכה כרבי נתן.
2.
רש"י מסכת חולין דף לא עמוד א:
זעירא דמן חבריא - צעיר הישיבה
ולי נראה דאושעיא זעירא היה נקרא דמן חבריא שמבני הישיבה.
רש"י בפירוש הראשון אומר, שהאמורא המדובר היה "צעיר הישיבה". מה כוונתו בזה? אולי לומר שהשמועה – הברייתא – איננה מדוייקת.
2.1
ורש"י מעדיף את הפירוש הפשוט יותר, שכך היה שמו של האמורא "אושעיא זעירא".
3.
הוא תני לה - שונה המשנה מרבו.
והוא אמר - מדעתו שהלכה כרבי נתן.
רש"י מסביר שהאמורא "אושעיא זעירא" אמר את הברייתא [על סמך רבו, אולם מי היה רבו? לא מוזכר] והוא – האמורא "אושעיא זעירא" - קבע מדעתו שהלכה כרבי נתן.
4.
ויש להעיר: יש ברייתא שהובאה על ידי "אושעיא זעירא", ובה מחלוקת בין רבי נתן וחכמים.
5.
הליכות עולם שער שני פרק א:
כא. הא דאתמר בכמה דוכתין תני תנא קמיה דרבא תני תנא קמיה דר"י וכן הרבה בגמרא, ר"ל תנא בכאן אמורא על שם שקבל האי מתניתא מרבו ובא וספרה שהברייתות לא היו שגורות בפי הכל (ונודע) [כמו שנודע] וכדאמרינן בעלמא פלוני אתא ואייתי מתניתא בידיה, וכן הוא תני לה והוא אמר לה בהרבה מקומות כלומר הוא קבלה מרבו והוא פירשה מסברתו, וכן פירש"י פ"ק דחולין:
כלומר, הכוונה היא להדגיש, שאותו אמורא ש"מביא" ברייתא מסויימת, הוא עצמו מפרש אותה. וה"הליכות עולם" מסתמך על רש"י הנ"ל, בסוגייתנו, ובמקבילה - חולין דף יב.
5.1
ובסוגייתנו, הכוונה שאותו "אושעיא" פסק כרבי נתן.
5.2
ויש לשאול: מדוע הלכה כיחיד נגד רבים?
6.
ונראה לחדש: הביטוי "הוא תני לה והוא אמר לה..." משמעותו, שחכמים שחולקים על רבי נתן הם אלה שקבעו שהלכה כרבי נתן. לפי זה ברור מדוע הגמרא מתייחסת לנתון זה, שהלכה כרבי נתן כדבר מוסכם וברור.
6.1
לפי זה גם הפירוש הראשון של רש"י שמדובר ברב אושעיא "זעירא", שהיה "צעיר הישיבה" מתקבל על הדעת, מפני שהוא העיד על כך שחכמים [ולא הוא עצמו – כדברי רש"י בהמשך] שפסקו כרבי נתן, ולכן ניתן לקבל את עדותו.
7.
לגבי הביטוי בסוגייתנו "מאן תנא":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד:
לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד
ה"יד מלאכי" אומר שהביטוי "מאן תנא" נקבע על ידי חכמי בית המדרש ולא כביטוי קישור של עורך הגמרא.
ואם היינו אומרים שביטוי זה נאמר על ידי עורך הגמרא יש להחליט האם כוונתו לומר שהוא פוסק כאותו תנא – רבי נתן בסוגייתנו [ובשאלה העקרונית הזאת מסתפק ה"יד מלאכי"].
