תוקע ומריע מתוך תקיעה
חולין כו ע"ב
"היכי תוקע? אמר רב יהודה: תוקע ומריע מתוך תקיעה.
ורב אסי אמר: תוקע ומריע בנשימה אחת".
ופירש רש"י:
"היכי תוקע - ביום טוב שבערב שבת כשהוא תוקע להבדיל בין קדש לחול דבעי שינוי משאר ערבי שבתות שהרי אין קדושה הנכנסת חמורה מקדושה דיוצאה כל כך.
מתוך תקיעה - קודם שיסיים התקיעה הוא מריע בסופה.
בנשימה אחת - ומכל מקום מפסיק הוא בינתיים".
וצריך ביאור,
כיון שלרב אסי יכול להפסיק בינתיים, מה תועלת יש בכך שאינו נושם אז, הרי העומדים במרחק מהתוקע אינם יכולים לשמוע את נשימתו, ולדעת אם נשם אם לאו. ואיה השינוי מכל ערב שבת?
בשלמא לתרועת התימנים, לרבי יהודה התרועה היא המשך התקיעה ממש, אלא שהולכת ומסתלסלת. לכן לרבי אסי די בהפסקה כלשהי, וניכר אז שלא היה לו פנאי לנשום באותו הפסק קל.
אלא לתרועת האשכנזים העשויה רסיסי תקיעות קצרצרות, ממילא הוא מפסיק בין תקיעה לתרועה וגם בתוך התרועה עצמה. אם כן בהכרח בתקיעתו של רב אסי השונה משל רב יהודה, יהיה הפסק ממש, כהפסק שבין תקיעה לתרועה דעלמא. ויש בהפסק זה כדי שהות נשימה. וכיצד יהיה ניכר ההבדל בין חול ליום טוב, אם נשם אם לאו?
אלא שגם בתרועה אשכנזית, למרות שהיא איננה רצף אחד ישיר, הנקרא לגאטו, כתרועה התימנית. למרות שתרועה זו מבוצעת בנקישת הלשון הפותחת בכל נקישה צליל חדש. עדיין יש שני אופנים להשמעתה. אופן אחד נקרא סטקאטו, ובו הצלילים קצרצרים ונפרדים היטב זה מזה. אולם באופן השני, למרות שקיימות נקישת לשון, ולמרות שנקישת הלשון בהכרח מפסיקה את הצליל הקודם, עדיין ניתן לפתוח בצליל החדש כמתוך הצליל הקודם ובלא רווח כלל. ואגב אורחא ייאמר, שכאשר נגנים מבצעים את רוב הצלילים באופן הזה, הנגינה נשמעת במיטב יופיה. וזהו פירוש דברי רב יהודה "מריע מתוך תקיעה". לפיכך הפסקו של רב אסי כבר יכול להיות הפסק ניכר של שקט, אלא שגם ניכר שאין בהפסק זה די זמן כדי נשימה.
פירוש אחר כתב בבית הבחירה למאירי:
"שלדעת רב יהודה מריע מתוך התקיעה, שקודם שיסיים התקיעה בשיעורהּ, הוא מתחיל בתרועה, ועושה כחצי תקיעה וכחצי תרועה בשיעור תקיעה...
ולדעת רב אסי אינה צריכה שנוי כל כך אלא תוקע ומריע בנשימה אחת, כלומר שאינו מקצר בתקיעה אלא שתוכף לה התרועה ביתר מן הרגיל כדי שירגישו שאינה כבשאר הימים וזהו שאמר בנשימה אחת".
לדעתו עיקר ההבדל שבין תקיעות רב יהודה ורב אסי הוא באורכן. לכן ההפסק שביניהם יכול להיות זהה.
