טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
פיל שבלע כפיפה מצרית – פיל
"בעי רמי בר חמא: פיל שבלע כפיפה מצרית, והקיאה דרך בית הרעי, מהו? למאי? אילימא למבטל טומאתה, תנינא: כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה, ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה. לא צריכא דבלע הוצין, ועבדינהו כפיפה מצרית. מי הוה עיכול, הוה ליה ככלי גללים ככלי אדמה ואין מקבלין טומאה? דאמר מר: כלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה אין מקבלין טומאה, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, או דלמא לא הוי עיכול?" (מנחות, סט ע"א).
פירוש: בעי (שאל) רמי בר חמא: פיל שבלע כפיפה מצרית (סל העשוי מנצרים), והקיאה (פלט אותה) דרך בית הרעי (פי הטבעת), מהו דינה של כפיפה זו? ואף בבעיה זו מבררים: למאי (למה)? לאיזה ענין הוא שואל? ומציעים: אילימא (אם תאמר) שמדובר בכפיפה שהיתה טמאה, והאלה היא למבטל (לענין שתבטל) טומאתה על ידי הבליעה שבלעה הפיל – אין מקום לשאלה זו, שהרי כבר תנינא (שנינו) במשנה: כל הכלים יורדין (נכנסין) לידי טומאתן (שיהיו ראויים לקבל טומאה) אף במחשבה שחשב עליהם הבעלים להשתמש בהם. ואולם אין הם עולין (יוצאים) מטומאתן (מקבלת טומאה) אלא בשינוי מעשה. ואם לא היה שינוי מעשה בכפיפה זו, והכפיפה נשארה בעינה כפי שהיתה לפני שנבלעה – הריהי עדיין טמאה! ומסבירים: לא צריכא (לא נצרכה) השאלה של רמי בר חמא אלא באופן שהפיל בלע הוצין (עלים של דקל), ולא השתנו העלים הללו בתוך מעיו של הפיל, שלא לעסם, ולאחר מכן, כשהוציאם מתוך מעיו עמדו ועבדינהו (ועשו את אותם) עלים לכפיפה מצרית. מי הוה עיכול, הוה ליה ככלי גללים ככלי אדמה ואין מקבלין טומאה? דאמר מר: כלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה אין מקבלין טומאה, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, או דלמא לא הוי עיכול?" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: פיל אסייתי שם באנגלית: Asian Elephant שם מדעי: Elephas maximus
שם נרדף במקורות: פילא
נושא מרכזי: מה גורלו של סל נצרים העובר במעי פיל?
לריכוז נושאים וקישוריות על הפיל הקש/י כאן.
תקציר: מערכת העיכול של הפילים יוצאת דופן מבין כל אוכלי הצמחים ביעילות הנמוכה של עיכול המזון וספיגת חומרי ההזנה. לפילים יש כמות קטנה בלבד של חיידקים המתסיסים את החומר הצמחי (בניגוד, למשל, למעלי גירה) והם ממוקמים בחלק המעי האחורי שם יעילותם נמוכה יותר. עובדות אלו יחד עם המעבר המהיר של המזון במעים גורמים לכך שהפילים מעכלים רק כ – 40% ממזונם ופולטים גללים המכילים 60% מזון לא מעוכל. ה"בזבזנות" בניצול המזון גורמת לפילים לצרוך כמויות מזון גדולות ולכן הם הותאמו לאכול גם חומר צמחי בעל איכות ירודה כמו עצים יבשים וקשים. לא מפתיע, אם כן, שנצרים שנפלטו ממערכת העיכול של הפיל יהיו ראויים לקליעת סל כספקו של רב אשי בנוסחתו המתוקנת בגמרא. תכונה זו של הפילים הביאה להתפתחות תעשיית נייר המנצלת את הסיבים הצמחיים הנמצאים בגללי הפילים בכמות גדולה מאד.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
שאלתו של רמי בר חמא בסוגייתנו מופיעה גם כחלק מסיפור בגמרא בבבא בתרא (כב ע"א): "רב דימי מנהרדעא אייתי גרוגרות בספינה. אמר ליה ריש גלותא לרבא: פוק חזי אי צורבא מרבנן הוא נקיט ליה שוקא. אמר ליה רבא לרב אדא בר אבא: פוק תהי ליה בקנקניה. נפק, אזל, בעא מיניה: פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו? לא הוה בידיה וכו'". (1) במבט ראשון נראית שאלה זו כמנותקת לגמרי מעולם המציאות כשכל מטרתה היא הצגת סיטואציה תיאורטית שבעזרתה ניתן יהיה לברר את השאלה העקרונית הבאה: האם עצם המעבר במערכת העיכול של בעל חיים מעניקה לגוף הנבלע מעמד של "גללים" או שדרוש גם שינוי הנובע מתהליך עיכול. שאלה זו מקרינה על אפשרות קבלת טומאה של כפיפה קלועה מסיבים שנמצאו בגללי פיל.(2)
במבט שני ניתן היה לשער שהבחירה בפיל כדוגמה לבעל חיים שבלע סל נצרים, ופלטו כשהוא שלם, קשורה לעובדת היותו של הפיל בעל חיים גדול בעל יכולת בליעה יוצא דופן ותו לא. גם מנקודת מבט זו ההתכנות של התופעה המתוארת בדבריהם של רב אדא בר אהבה ורמי בר חמא עדיין נמוכה מאד. בבדיקה יסודית יותר של הספרות העוסקת במערכת העיכול של הפיל מתבררות כמה תופעות, שלענ"ד, הופכות את ספקו של רמי בר חמא לאפשרי ביותר ואולי אף להכרחי. על מנת שאוכל לנמק את השערתי אקדים שלושה נושאים:
עיכול
העיכול הוא תהליך שבו מערכת העיכול מפרקת את מולקולות המזון הגדולות, שהן בדרך כלל שרשראות ארוכות (פולימרים) של אבני יסוד אורגניים, ליחידות המבנה הבסיסיות שלהן, על מנת לאפשר את ספיגתן דרך דופן הקיבה והמעי אל זרם הדם. חלבונים למשל מפורקים לחומצות אמיניות ואילו עמילן מפורק למולקולות גלוקוז. החומצות האמיניות והגלוקוז קטנים די הצורך על מנת לעבור דרך קרומי התאים. פירוק המולקולות דורש פעילות אנזימים (זרזים ביולוגיים) ספציפיים לסוג הקשר המחבר את אבני היסוד זו לזו. לדוגמה: אנזים המפרק את הקשרים בין יחידות הגלוקוז של העמילן (עמילאזה) איננו מסוגל לפרק קשרים בין מולקולות הגלוקוז של התאית (צלולוז) משום שסוג הקשר ביניהן שונה. מחלות גנטיות שונות באדם נגרמות כתוצאה מהיעדר אנזים המסוגל לפרק תרכובות מזון כמו למשל מחלת הכרסת (ציליאק) הנובעת מפגם גנטי שבעטיו האדם הלוקה בתסמונת זו חסר אנזים המפרק את החלבון גלוטן הנמצא בקמח הדגניים.
השוואה בין תרכובות אורגניות פולימריות שונות מגלה שהן שונות זו מזו בעמידות שלהם לפירוק על ידי אורגניזמים. בדרך כלל חלבונים קלים לעיכול משום שהאנזימים האחראים לניתוק הקשרים בין החומצות האמיניות נפוצים מאד בקרב אורגניזמים רבים. לעומת זאת הגלוקופרוטאנים המרכיבים את הצפורניים, השיער והקרניים עמידים יותר לפירוק ולכן, לאחר מות בעליהם, נשמרים זמן רב יותר עד להתפרקותם המוחלטת.(3)
רוב רובם של בעלי החיים אינם מסוגלים לפרק את הפולמרים העיקריים הבונים את דפנות תאי הצמחים כלומר את החלקים הקשים והסיביים שלהם. הפולימר העיקרי הוא רב הסוכר תאית אך בנוסף אליו משתתפים בבבנית הדפנות גם ליגנין, המיצלולוז ופקטין. את התאית הם אינם מסוגלים לפרק משום שהם חסרים את האנזים צלולאזה. רק קבוצות מעטות המקיימות יחסי סימביוזה עם חיידקים, המפרישים את הצלולאזה, מצליחות לנצל מזון עשיר בתאית כמו עלים ועשב. לדוגמה מעלי הגירה (Ruminantia) מאחסנים את חיידקים אלו בכרס (אחד מארבעת מדורי הקיבה בקבוצה זו) שם הם מתסיסים ומפרקים את המזון לפני העלאת הגירה (החזרת המזון ללעיסה נוספת בפה). קבוצות נוספות המשתמשות בחיידקים להתססת התאית והפולימרים האחרים הם טרמיטים הניזונים מעץ, מכרסמים ושבלולים צמחוניים. סימביוזה זו מאפשרת לקבוצות אלו לנצל באופן יעיל את החומר הצמחי המהווה משאב מזון עיקרי בטבע אך חסום מפני כל שאר בעלי החיים. במעלי הגירה תוצרי הפירוק מספקים באופן ישיר את תצרוכת האנרגיה ובאופן עקיף גם את החלבונים. עודפי המיקרואורגניזמים המתרבים בכרס עוברים לקיבה האמיתית ושם מפורקים לחומצות אמיניות העוברות דרך דפנות המעי לדם ומשמשות לסינתיזת החלבונים בתאים. ניצול עודפי המיקרואורגניזמים בקיבת אוכלי העשב מקביל לאכילת בשר על ידי הטורפים. האדם איננו מסוגל לעכל את התאית, ואת הפולימרים האחרים הבונים את הסיבים הצמחיים, ולכן מזון המכיל סיבים בכמות גדולה איננו מנוצל. לתופעה זו יש משמעות במזון בריאות ועוד.
גם לאוכלי הצמחים האחרים, שאינם מעלי גירה כמו סוסים וארנבות יש מדורים מיוחדים לעיכול רב סוכרים. בארנבים זהו בעיקר המעי העיוור (cecum), ואילו בסוס זהו בעיקר המעי הגס, אך גם המעי העיוור. גם במדורים אלו, כמו בכרס, נמצא מאגר גדול של מיקרואורגניזמים המפרקים את הרב-סוכרים הצמחיים. אלא שלא כמו במעלי הגירה, מדורים אלה ממוקמים לאחר הקיבה והמעיים הדקים, ולכן עודפי החיידקים מופרשים החוצה עם הגללים, ואינם מעוכלים. מסיבה זו ניצול המזון פחות יעיל. הארנבות פותרות את בעיה זו על ידי בליעה חוזרת של הגללים.
כפיפה מצרית – הוצין
הכפיפה המצרית היא סל נצרים העשוי מ"הוצין". קשה לקבוע בדיוק מהם ההוצין אך ברור שמדובר בסיבים ממקור צמחי. רש"י מפרש: "כפיפה - קופה מצרית מצורי דקל. ייתכן והכוונה לעלעלים הנלקחים מעלי הדקל המשמשים עד ימינו להכנת סלים קלועים. הכפיפה שימשה למטרות שונות ועל מנת שניתן יהיה לשאת אותה הוסיפו לה ידיות הנקראות "אוזנים". דרש רבי אלעזר (יבמות, כא ע"א): "קודם שבא שלמה, היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים". רש"י: "אזנים - של קופה לאחוז בהן הקופה ומשתמרת שלא תפול וכו'". במסכת שבת (עח ע"ב) אנו מוצאים לגבי שיעור הוצאה בשבת: "תנו רבנן: הוצין כדי לעשות אוזן לסל כפיפה מצרית. סיב, אחרים אומרים כדי ליתן על פי משפך קטן לסנן את היין". מפרש רש"י: "הוצא - של לולבי דקל". מלשונו משתמע שאכן מדובר בעלים שניתן להפריד מהלולב. יש המפרשים שההוצין הם סיבי הדקל (ראה תמונה). רש"י מפרש בסוטה (יד ע"א): "כפיפה מצרית - סל של נצרי דקל זרדים שגדילין סביב הדקל". בבא בתרא (כב ע"א) מפרש רש"י: "כפיפה מצרית - סל נצרים של ערבה". בין אם נפרש כך ובין אם כך ברור שהכפיפה קלועה מחומר צמחי המכיל בעיקר סיבי תאית וליגנין הקשים לעיכול.
דקל - בתמונה נראים הסיבים העוטפים את בסיס העלים
מערכת העיכול של הפיל
כל דיון בשאלה מה אוכלים פילים צריך להפתח בשאלה מדוע הם אוכלים כמויות כה גדולות משום שבסופו של דבר הצורך במזון רב מכתיב להם גם את מגוון המזון. התשובה לשאלה נעוצה בשני גורמים עיקריים שהראשון בהם ברור מאליו: א. מבנה הגוף הגדול דורש מזון רב. ב. הפיסיולוגיה של מערכת העיכול של הפילים אינה מותאמת להפיק את צרכיהם ממזונם הצמחי. הפילים אמנם צמחונים אך בניגוד למעלי הגירה והדומים להם המעכלים את החומר הצמחי בעזרת חיידקים סימביונטים הרי שלפילים אין כמות מספיקה של חיידקים על מנת לבצע את פירוק התאית באופן יעיל. אמנם מערכת העיכול של הפיל ארוכה מאד (כ – 19 מ' בזכר בוגר) ופרק הזמן שהמזון נמצא בה הוא 22-46 שעות, אך למרות זאת 60% מהמזון העובר איננו מעוכל. בהשוואה לפיל הרי שהכבשה והסוס מעכלים 60-70% ופולטים 30-40% חומר לא מעוכל. מחקר שהשווה בין יכולת ספיגת חומרי ההזנה השונים במעי הפיל והסוס (שאיננו מעלה גירה) מצא שבכל המקדמים שנבדקו יכולת הפיל נמוכה באופן משמעותי מזו של הסוס. הסיבה לכך היא המעבר המהיר יותר של המזון במערכת העיכול של הפיל בהשוואה לסוס. גורם נוסף המפחית את יכולת הספיגה הוא מיקום התססת המזון, המתבצע רק בחלק האחורי של מערכת העיכול, משום שהחיידקים המבצעים אותה ממוקמים רק במעי העיוור ובמעי הישר. כתוצאה מכך מצטמצם מאד המגע בין מזון מעוכל ובין שטחי מעי המסוגלים לספוג את חומרי ההזנה. העובדה שהגללים מכילים כמויות גדולות של חומר לא מעוכל וחומרי הזנה רבים גורמת לכך שבעלי חיים רבים מנצלים את גללי הפילים לצרכיהם כמו מיני צפורים וחיפושיות. הפילים נחשבים כחוליית מפתח במערכת האקולוגית בה הם חיים משום שהם אחראים להפצת צמחים רבים הנובטים מתוך גלליהם המפוזרים במסלולי נדידתם. נוכחותם או העדרם של הפילים משפיע על תפוצת מינים אחרים. מעריכים שלפחות שליש ממיני העצים במערב אפריקה תלוי בהם לצורך הנביטה משום שהיא אפשרית רק לאחר מעבר במערכת העיכול של הפילים.
בגלל יעילות העיכול וספיגת חומרי ההזנה הנמוכות של הפילים בצד העובדה שפיהם ומפתח הפה קטנים באופן יחסי למימדי גופם הם עסוקים חלק גדול מהיום בחיפוש מזון על מנת לספק את תצרוכתם. במקומות שיש צמחים רבים הם עוסקים באכילה 16 שעות ביום ואילו במקומות עניים במזון הם עשוים לרעות 24 שעות ביממה. תצרוכת המזון היומית היא בסדר גודל של 170-270 ק"ג מזון ליום. בנוסף לכך הם שותים 75-150 ליטר מים לכן עליהם לשהות בקרבה יחסית למקורות מים. הצורך בכמויות מזון גדולות הביא להתאמת הפיל לתפריט המבוסס על מגוון גדול מאד של צמחים ובמיוחד צמחים באיכות ירודה מבחינה אנרגטית. פילים מסוגלים לאכול מזון סיבי מאד וחסר חלבון, כמו עצים יבשים וקליפות גזעים, שמעלי גירה אינם מסוגלים לאכול. מעלי גירה מתסיסים את המזון בחלק הקדמי של המעי ואוכלים כמויות מזון קטנות יותר באיכות גבוהה. תכונה זו של הפילים מאפשרת להם לשגשג בטווח רחב של בתי גידול.
עתה נחזור לשאלה שהצגתי בראשית מאמר זה. אין ספק שפילים יתפתו לבלוע סלי נצרים (כפיפה מצרית) משום שהם מותאמים לצריכת מזון צמחי יבש וקשה שמעלי הגירה אינם מעוניינים בו. כפי שכתבתי לעיל הצורך במזון רב גרם להגדלת טווח סוגי המזון הצמחי שמנצלים הפילים. יעילות העיכול הנמוכה של הפילים הנובעת ממחסור בחיידקים המפרקים את התאית (והפולימרים האחרים) המרכיבה את סיבי הכפיפה והמעבר המהיר במעיים עשויים לגרום לכך שהכפיפה תצליח לצלוח את מערכת העיכול ללא נזק או עם נזק מועט. בכל מקרה לא יעלה שיעור העיכול על 40% כך שרוב הסיבים יפלטו שלמים ובאופן שהכפיפה תהייה ראויה לשימוש. אין ספק שהפילים היו מוכרים לאנשי בבל, בעת שהאמוראים הציגו את השאלה על הכפיפה המצרית אך השאלה אם בחירת הפיל היתה מקרית או לא היא שאלה פתוחה. לפחות מנקודת מבט ביולוגית ברור שהיא מתייחסת לאפשרות סבירה ביותר. גישה אחרת לנושא שעלה בסוגייתנו ראה במאמרו של הרב אריאל על "הפיל וההלכה היהודית" (דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך א, 2011).
רק כקוריוז וכהדגמה לעיקרון עליו כתבתי כדאי להעיר שבאזורים בהם נמצאים פילים רבים התפתחה תעשיית נייר המבוססת על ניצול גללי פילים. העובדה שהעיכול איננו יעיל גורמת לפליטת סיבי צמחים ארוכים בתוך הגללים שאותם ניתן לנצל לייצור נייר. אם הסיבים בגללים ראויים לייצור נייר אין כל סיבה להניח שסיבי הכפיפה יתפרקו באופן מוחלט. על ייצור נייר מגללי פילים ראה במאמר "נייר פילים".
 |
|
 |
|
פיל אסייתי צילם: מויש יאול |
|
פיל אפריקני |
הרחבה
הפילים שייכים לסדרת בעלי החדק שאליה השתייכה גם הממותה שנכחדה. כיום חיים שלושה מיני פילים: הפיל האסייתי שהוא הפיל שהגיע לאזורנו ושני מיני פילים אפריקאים: פיל הסוואנה האפריקני ופיל היער האפריקני. בעבר היה באפריקה מין נוסף שהיה קטן אף יותר מהמין האסייתי ושימש כפיל מלחמה בצבאו של חניבעל. הפיל שהיה נפוץ באזורנו בסמוך לתקופת האמוראים הוא כנראה הפיל האסייתי. פיל זה שונה מהפיל האפריקני בכמה פרטים שבעזרתם ניתן לזהותו בציורים ופסיפסים.
הפיל האפריקני גדול בהרבה מהפיל האסייתי ומשקלו של זכר בוגר עשוי להגיע לעשרה טון לעומת משקל של חמשה טון בפיל האסייתי. בקצה החדק של הפיל האפריקני שני זיזים, זה מול זה, כמעין אצבעות, ואילו לפיל האסייתי יש רק זיז אחד בקצה החדק. אפרכסות האוזניים של הפיל האפריקני גדולות מאלו של האסייתי כנראה בהתאמה לחום הגבוה יותר באפריקה והשימוש באפרכסות על מנת להיפטר מעודפי חום. הבדל נוסף הוא העדר חטי שנהב אצל נקבת הפיל האסייתי.
.JPG)
פיל אסייתי - פסיפס הציפורים בקיסריה - מהתקופה הביזנטית צילם: יגאל מורג לגלריה של יגאל
נייר פילים כנייר ברכות עם ציורי עופות מדרום אפריקה צילמה: רבקה בן ששון
(1) פירוש: מסופר: רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אַיְיתֵי [הביא] גְּרוֹגָרוֹת בִּסְפִינָה כדי למוכרן, אָמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא [לו ראש הגולה] לְרָבָא: פּוֹק חֲזֵי אִי צוּרְבָא מֵרַבָּנַן [צא וראה, אם תלמיד חכם] הוּא נְקֵיט לֵיהּ שׁוּקָא [תפוס לו את השוק], שתכריז שיש לו רשות בלעדית למכור את הגרוגרות. אָמַר לֵיהּ [לו] רָבָא לְרַב אַדָּא בַּר אַבָּא תלמידו: פּוֹק תְּהִי לֵיהּ בְּקַנְקַנֵיהּ [צא, תהה לו בקנקנו], כלומר, בדוק אותו אם תלמיד חכם הוא. נְפַק אֲזַל בְּעָא מִינֵיהּ [יצא הלך ושאל אותו] את רב דימי שאלה זו: פִּיל שֶׁבָּלַע כְּפִיפָה מִצְרִית (סל עשוי מנצרים) וְהֵקִיאָהּ, הוציא אותה כמות שהיא, דֶּרֶךְ בֵּית הָרְעִי, מַהוּ (מה דינה)? האם היא מטמאה עדיין, או נחשבת כמעוכלת ונטהרה? לֹא הֲוָה בִּידֵיהּ [היתה בידו] תשובה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
את השם "כפיפה" במשמעות סל אנו פוגשים במשל המובא בכתובות (עז ע"א): "אין אדם דר עם נחש בכפיפה". משל זה של אדם הגר בתוך סל יחד עם נחש מסמל את חייה של אשה עם אדם שאינו רצוי לה.
(2) "פיל שבלע הוצין והקיאן דרך הרעי, העושה מהן כלים הרי הן ספק אם הם ככלי גללים או כלי עץ כשהיו, אבל כפיפה שנטמאת ובלעה פיל והקיאה דרך בית הרעי הרי היא בטומאתה (רמב"ם, הלכות כלים פ"א הל"ז).
(3) על האבחנה בין העמידות לעיכול של חומרים שונים נוכל ללמוד מהמשך הסוגיה המבחינה בין בשר (חלבונים) המתעכלים בקלות לבין העצמות: "דאמר עולא משום ר"ש בר יהוצדק: מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן ובא מעשה לפני חכמים וטהרו את הבשר. שאני בשר דרכיך. ולפשוט מסיפא וטמאו את העצמות? שאני עצמות דאקושי טפי" (מנחות, סט ע"ב).
לעיון נוסף:
כתבה: נייר הממוחזר מגללי פילים זוכה לפופולריות בחנות המתנות של ספארי באינדונזיה
כתבה: אקולוגיקה: על נייר פילים; קיט להכנת נייר מגללי פילים
תודה לבנימין ניסים על ההפניה למקורות בעברית.
M. Clauss et al, 'Studies on feed digestibilities in captive Asian elephants (Elephas maximus)', J Anim Physiol Anim Nutr (Berl) 87(3-4), 2003, pp. 160-73
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
